ביוגרפיה

מנשה קדישמן נולד בתל-אביב לבלהה ובן ציון קדישמן. אביו נפטר כשהיה בן 15, ולכן נאלץ מנשה לעזוב את בית הספר המקצועי "מקס פיין", שם למד מסגרות, והחל לעבוד בכדי לפרנס את המשפחה, ובמקביל היה פעיל במסגרת תנועת הנוער "גורדוניה" (התנועה המאוחדת).

את לימודי האמנות שלו החל קדישמן בגיל 15 כשלקח שיעורי ערב אצל הצייר אהרון אבני. כבר בתקופה זו התגלה אצלו כישרון לרישום בעיפרון ופחם. לאחר מכן החל ללמוד ביחד עם בוקי שוורץ אצל הפסל משה שטרנשוס.

בשנת 1950 התגייס קדישמן לצבא ליחידת הנח"ל הראשונה שהוקמה באותה עת, והוצב בצפון הארץ בקיבוץ מעיין ברוך. בקיבוץ עבד כרועה צאן, וגילה את הטבע של אזור מפגש הגבולות בין ישראל לבנון וסוריה. כעבור שנה וחצי עבר לשרת בקבוצת יזרעאל שבעמק יזרעאל, וגם שם שימש כרועה צאן. הוא השתחרר מן הצבא בשנת 1953, והחל לעבוד ככורה במכרות הנחושת של סדום.

בשנת 1954 שהה קדישמן אצל האמן רודי להמן בירושלים ובעין הוד והמשיך עמו את לימודי הפיסול. כאשר החל מבצע קדש, שירת קדישמן כנהג ג'יפ בסיני.

בשנת 1957 פגש קדישמן את יצחק דנציגר, ששיכנע אותו לצאת ללימודי אמנות בלונדון, ובשנת 1959 אכן נסע קדישמן ללונדון ללמוד, ושהה שם עד שנת 1972. הוא למד אמנות ביחד עם בוקי שוורץ בקולג' סן מרטין לאמנות ועיצוב (Saint Martins College of art and design) אצל אנטוני קארו (Anthony Caro). בשנת 1960 קיבל מלגה מקרן אמריקה ישראל ללימודים במסגרת סלייד סקול (Slade School of Fine Art), שם למד אצל רג' בטלר (Reg Butler).

בשנת 1967 הזמינה עיריית תל-אביב מקדישמן את הפסל "התרוממות" הניצב ליד תיאטרון הבימה.

בשנת 1972 חזר קדישמן לישראל בהזמנתו של יונה פישר. כאשר פרצה מלחמת יום כיפור, שרת קדישמן כנהג בחיל הרפואה.

בשנת 1978 נבחר קדישמן לייצג את מדינת ישראל בביאנלה של ונציה, אליה הביא עדר של כבשים אותו צבע בכחול, שהוא שימש כרועה שלהן. לאחר שחזר מן הביאנלה, צייר ציורים רבים העוסקים בחוויות מן התערוכה.

בשנת 1982 נפטרה אמו של קדישמן, והוא עבר ניתוח קיבה קשה. כאשר פרצה מלחמת לבנון, גוייס בנו לצבא, אירוע שהשפיע עליו רבות.

בשנת 1986 העמידה עיריית תל-אביב לרשות קדישמן שתי דירות ברחוב אחד העם בכדי שיוכל ליצור בהן לאחר שנאלץ לעזוב את דירתו הקודמת ברחוב ארלוזורוב.

אודות עבודותיו של מנשה קדישמן

קדישמן הרבה להכניס לעבודותיו דימויים אותם שאב מן ההיסטוריה האישית שלו. עד סוף שנות השבעים קדישמן התמקד בפיסול בלבד, והחל מסוף שנות השבעים הוא הוסיף את הציור.

הנה כמה מן הדימויים המוכרים והבולטים בעבודתו:

דימוי הכבש ועדר הכבשים

התקופה בה שימש קדישמן כרועה צאן הכניסה את הטבע ובעלי החיים אל יצירתו, ובמיוחד את הכבשים שהפכו לדימוי המזוהה עמו ביותר, ועם גדרות התיל של הגבול המלאכותי שהגביל את תנועתו של העדר. הדימוי הופיע אצלו בשנת 1953, אז פיסל קדישמן ראש של כבשה באבן. הדימוי התחזק מאד בביאנלה בונציה (1978), שם הפך את הביתן הישראלי לדיר בן שתי קומות, שבו שיכן שמונה עשר כבשים צבועות בכחול כשקדישמן עצמו משמש כרועה לעדר. במקור היו אמורות הכבשים להיצבע באדום כרמז לדם הקורבן, אך קדישמן חשש מביקורת קשה כנגד דימוי הדם על הכבש. היצירה קיבלה את השם "פרויקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע".

עם חזרתו לארץ, החל ליצור הדפסים מתמונות עדר הכבשים של הביאנלה, שבהמשך הודפסו על גבי סדינים אותם הביא אל המדפיס. על גבי הסדינים הוא הוסיף צבעים משלו, שבהמשך הפכו לפורטרטים גדולי ממדים של הכבשים ושל עדרי כבשים רועים בנוף. עם הזמן הצטמצמו מימדי הפורטרטים לגדלים המוכרים כיום. לכל כבשה ניתן ייחוד משלה, וביחד יצרו עדר כבשים עצום בגודלו.

דימוי העקידה ודימוי פרומיתיאוס

דימוי העקדה הבשיל אצל קדישמן בשנת 1982 לאחר גיוס בנו לצבא במלחמת לבנון. הדימוי מתייחס לגורלו של עם ישראל בכלל ולגורל בניו בפרט. הדימוי מתחבר אל גורלם של ההורים (אברהם) השולחים את בניהם (יצחק) לההרג כקורבנות במלחמה. במלחמה, בניגוד לסיפור העקידה, לא מגיע מלאך בכדי להציע את האייל ולגאול את הבן מן המוות. המלחמת לבנון נתפסה כמלחמה הראשנה בה הקורבן של הבן לא היה נחוץ, ואבות רבים עירערו על הדרישה לקורבן זה.

.ביצירותיו של קדישמן העוסקות בעקידה לא מופיעים האב (אברהם) או המלאך. מי שמופיע הוא האייל, שביצירה נשאר בחיים, והבן (יצחק) שביצירות מוצא את מותו כשידיו פרוסות אל הצדדים בחוסר אונים, כמו ידיו של החייל המת בציור הגרניקה של פיקאסו. יצכן כי יש כאן ביקורת כנגד חוסר האונים של הקורבן ושל אביו, שלא מנסים כלל להילחם על חייו של הבן.

דימוי העקידה מופיע לעיתים קרובות בצמוד לדימוי פרומתאוס, בן האלים שגנב את האש מן האלים, ונתן אותה לאדם. פרומיתאוס הינה דמות אקטיבית שאיננה מקבלת את גזרות האלים, אלה נלחמת בהם למרות שהיא יודעת מראש שבסופו של דבר היא תענש בחומרה על אי ציות זה. עונשו היה להיקשר אל צוק בהרי הקוורז, ובכל יום הגיע אל הצוק עיט, לנקר את כבדו של פרומתאוס. עיט זה מופיע לעיתים קרובות בציוריו של קדישמן.

דימוי הלידה

דימוי הלידה הופיע לראשונה ביצירתו של קדישמן בשנת 1988. דימוי זה מתייחס לאם הנותנת בלידה חיים לבנה, אך מתוך נתינה זו מסמלת גם את לקיחתם של החיים. ניתן לחבר בין דימוי זה לבין דימוי העקידה, ולראות ביולדת את שרה הנותנת חיים ליצחק, שבעקידה עתיד לאבד אותם. בתייחסות זו מקבלת שרה, אמו של יצחק, חשיבות כמו זו של אברהם אביו, כשהדימוי שלה משדר כאב, סבל, אבל ומוות.

דימוי העץ

מקור הדימוי של העץ בחינוכו של קדישמן בגיל צעיר לנטיעת עצים וכיבוש השממה. עבודתו הראשונה בנושא עצים הייתה כשתלה לוחות צהובים על העצים בסנטרל פארק בכדי ליצור "יער בתוך יער". הוא תלה לוחות זכוכית על העצים בכדי ליצור "תמונה בתוך תמונה" באמצעות ההשתקפות מן הלוחות. בהמשך יצר עצים צבועים ממתכת אותם נטע במקומות שונים. עצים צבועים ומאופרים אלו הפכו ל-"אחים חורגים" לעצים הרגילים שסביבם. כך הופך קדישמן האמן למעין חקלאי המשנה ומעבד את הטבע.

עצים נוספים אותם הצמיח קדישמן כוללים עצים שנוסרו מתוך לוחות פלדה והועמדו בתוך מי הים המלוחים, כך שהגלים שעברו בחלל שנוצר יצרו מעין "צל" של מים.

יער הכביסה הייתה יצירה אותה יצר במוזיאון ישראל, ששילבה בין שורות של עשרות בדי קנווס ענקיים התלויים ככביסה על חבלים, שבתוכם גזר קדישמן צורות עצים. הצופים יעלו לעבור בין הבדים, או "בתוך" העצים התלויים על חבל.

על פי קדישמן, ההבדל בין העצים לבין בני האדם הוא שהעצים מתים זקופים.

דימוי מדריך הטלפון

בשנת 1970 שהה קדישמן בניו-יורק, ולא הצליח להרדם, והוא החל לשרבט בתוך מדריך הטלפון. הטקסטים שבתוך המדריך נתנו בעיניו לשמות האנשים האלמוניים המופיעים בו גם נופך צורני וטקסטורה הנוצרת על-ידי השורות הסדורות. העבודות יצרו חיבור בין קדישמן הבודד, המבלה זמנים קצרים בערים שונות, והצורך שלו בתקשורת אנושית שהובעה באמצעות עיבוד הדף. קדישמן יצר את העבודות הללו במשך כמה שנים, לעיתים מחק את השמות, ולעיתים השתמש במתאר הטקסט כבסיס לציור. בהמשך יצר קדישמן גם גירסאות מודפסות מוגדלות של דפים אלו. בסופו של דבר נוצרה התערוכה "מתקשרים עם קדישמן" בה ציירו אמנים שונים על גבי הדפס של דף טלפון של קדישמן.

בתקופה בה שימש ככורה נחושת בסדום התרשם קדישמן מן הצינורות והפתחים המכניסים אור ואוויר אל תוך המכרה.

מהתקופה בה שירת בסיני לקח קדישמן את זכרונות אבני הבזלת המדבריות, ואת זכרון גופת חייל מצרי הרוג, שכלבים משוטטים נוגסים בה.

שימוש בברזל

החל משנת 1974 מתקרב הפיסול של קדישמן על הציור, והופכך לדו מימדי. הפסלים מתחילים בלוחות שטוחים מהם גוזר האמן את הפסל. בוויתור על הנפח הופך קדישמן את הפסל מדימוי מציאותי לדימוי סמלי, ומדמות ספציפית לדמות כללית העשויות מצורות כמעט גיאומטריות חסרות חיים.

קדישמן הרבה להשתמש בלוחות ברזל ופלדה עם מראה חלוד וישן, אולי כרמז לפלדה המחוספסת המשמשת בשריון של רכבים צבאיים, שצבעם מתקלף והם המחלידים מול כוחות הטבע לאחר שנפגעו או יצאו משימוש, ונותרו ללא צורך. צבעה החום של הפלדה החלודה מתקשר עם צבעה החום של האדמה בה נטמן הקורבן.

ציורים אישיים

קדישמן הרבה לצייר ציורים אישיים לחבריו ולקוחותיו. הוא הרבה להקדיש ציורים אלו, ולצייר בהם את אלו שהגיעו אליו לביקור.

פרסים מרכזיים

מנשה קדישמן הינו חתן פרס ישראל לפיסול לשנת 1995.

פרסים נוספים:

• קרן תרבות אמריקה-ישראל, 1960
• מלגה מטעם קרן סיינסבורי, לונדון, 1961
• הביאנאלה של פריז, פרס ראשון לפיסול, 1967
• פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1978
• מלגה מטעם קרן תרבות אמריקה-ישראל, 1980
• פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב, 1981
• הביאנאלה הנורווגית הבינלאומית להדפס, פרס חבר השופטים, פרדריקשטאט, 1981
• פרס קרן מנדל פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב, 1984
• פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב יפו, תל אביב, 1990
• פרס ישראל בתחום הפיסול, 1995
• עמית כבוד, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2002

תערוכות יחיד מרכזיות