אהוד גרבלי (1961 – 1994)
אהוד גרבלי נולד בחיפה. כבר בהיותו בן תשע החל לצייר לצד אביו בחופשות המשפחתיות בחוף הכינרת, ולאורך חייו הקצרים היה הציור כל עולמו.
את לימודי האמנות שלו החל גרבלי בשנת 1977 במכללת "ויצו" ללימודים מתקדמים בחיפה בעודו תלמיד תיכון, שם למד עד שנת 1981. בתחילה למד עיצוב ובהמשך צילום, אך בשום שלב לא היה תלמיד מסודר מן השורה. בשנת 1982 למד תחריט וליטוגרפיה בבית אגודת הציירים והפסלים בתל-אביב.
בשנת 1985 קיבל גרבלי מלגה, ונסע לאירופה ללמוד אמנות באקדמיה לאמנות בברמן, גרמניה, שם שהה עד 1986.
במהלך שנות ה-80 גר גרבלי בתל-אביב, שם גר ברחוב שינקין. כאשר נפטר אביו, שתמך בו כספית לאורך השנים, חזר לגור בחיפה. את דירתו בחיפה חלק עם בחורה בשם ליזה, שחיפשה חדר להשכרה, אך הפכה לבת זוגו למשך חמש שנים.
בשנת 1988 התקבל גרבלי כחבר באגודת הציירים והפסלים בישראל. באותה שנה נסע עם ליזה לפריז, שהייה שהתארכה עד לשנת 1989. בתקופה זו גר בקריית האמנים הבינלאומית בעיר, ונהג לבלות זמן רב במוזיאון הלובר, ובתחנת הרדיו היהודית Rdui Com 94.8FM, בה קיבל תוכנית אישית של מוסיקה וראיונות. בתקופה זו הציג ומכר ציורים רבים, והתחבר אל האמנים הישראלים שישבו באותה תקופה בפריז, כגון ארדון וגרבוז.
לאחר שחזר לארץ, עבר לגור בתל-אביב והחל לשדר במסגרת רדיו סיטי ורדיו כאן בתל-אביב. במקביל עבד כמאייר עבור "מעריב" ו-"הארץ".
בשנת 1990 נסע פעם נוספת לגרמניה במסגרת חילופי אמנים, וגר ויצר בדיסלדורף.
בשנת 1991 החל ללמד אמנות בבית הספר "הבילויים" ברמת גן.
בשנת 1991 חלה גרבלי בסרטן הלימפה, ממנו נפטר כעבור שלוש שנים בגיל 32 בלבד.
אודות יצירתו של אהוד גרבלי
כבר בתחילת דרכו זיהה גרבלי כי אינו מזדהה עם סגנון הציור החובבני של אביו, ממנו החל ללמוד לצייר, ופיתח סגנון ציור אקספרסיבי משלו. סגנון הציור שלו טיפל בצורה ישירה, על גבול הבוטות בנושאים השונים שהעסיקו ועניינו אותו. כבר בגיל 15 החל לצייר על גבי בדים גדולי ממדים, כשהוא נוגע בנושאים של מיניות, בדידות, אמונה ומוות. נושאי ציוריו נבעו אולי מן הפחדים והסיוטים האישיים שלו. הדמויות בציוריו מיוסרות, נופלות בתוך חלל ריק כשהן צועקות, אך קולן לא נשמע. רובן חסרות פנים מוגדרים, ואם יש להן עיניים, אז הן ריקות ושחורות. ניתן למצוא אצלו מפלצות, עטלפים ועורבים שחורים, אולי סמלי מוות ואולי מפלצות הפורצות החוצה מחלומותיו.
מן הצד השני, ניתן לראות בציוריו של גרבלי הומור, אולי הומור שחור או אולי הומור עצמי, באמצעותו הוא מתגונן או מרחיק עצמו מן הנושאים הקשים המופיעים בציור.
בנוסף לציורי השמן האקספריביים שלו, צייר גרבלי גם רישומים רבים בקו רגיש ומיומן שהציגו פעמים רבות צד עדין ורגיש שלו.בנושף הרבה ליצור תחריטים.
הניגודים והקיצוניות בציוריו של גרבלי הינם, אולי, ביטוי לאישיותו המורכבת, שלא ידעה מנוח.
פרסים מרכזיים
- פרס העיר חיפה לאמן צעיר, 1981
- מלגת יצירה מטעם קרן התרבות חיפה-ברמן, 1983
- מלגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל על-שם שרת
תערוכות יחיד מרכזיות
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | אוצר/ת |
---|---|---|---|---|
1980 | מרכז לתרבות צרפת | חיפה | ||
1981 | הגלריה החדשה במכללה ע"ש נרי בלומפילד | חיפה | ||
1987 | רישומי דיו ופסטלים צבעוניים | גלריה בית רוטשילד | תל-אביב | |
1989 | המרכז לאמנות יהודית | פריז, צרפת | ||
1990 | מיצב 90' | חלל הארטוטק (Artoteque hall) | דיסלדורף, גרמניה | |
1992 | מלחמת המפרץ | גלריה סדנא 24 | חיפה | |
1992 | ציורים חדשים | גלריה סדנא 24 | חיפה | |
1992 | מיכאיל גורבצ'וב, דיוקנה של מהפכה | גלריה סדנא 24 | חיפה | נתן זך |
1992 | יוצרים שלום | בית האמנים | ירושלים | |
1994 | התערוכה הבלתי גמורה | גלריה ג'י אם | חיפה |
תערוכות קבוצתיות מרכזיות
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | אוצר/ת |
---|---|---|---|---|
1984 | ארבעה אמנים | גלריה אחד העם | תל-אביב | |
1985 | הדפס 85 | גלריה אחד העם | תל-אביב | |
1986 | אמנים ישראלים | האקדמיה לאמנות (Berlin Academu of the Arts) | ברלין, גרמניה | |
1988 | מוזיאון רמת-גן | רמת-גן | ||
1992 | מחווה לסיטה בפריז | גלריה 24 | חיפה |
השאר תגובה