פנחס שער (1923 – 1996)
פנחס שער נולד בפולין בשם פנחס שוורץ בבית מסורתי אך עם חינוך חופשי. אביו היה בעל נגריה, והיה יושב הראש של איגוד הנגרים היהודים בלודז'. אמו הייתה עקרת בית, והייתה קרובת משפחה של הצייר יענקל אדלר. כנער היה שער חבר בתנועת 'השומר הצעיר'. הוא צייר ורשם במהלך שנים אלו, ויענקל אדלר, שביקר בביתו, אהב את הציורים. הוא סיים גימנסיה בשנת 1938 בלודז', והמשיך ללמוד ציור אצל ולדיסלב סטשמינסקי, אחד הציירים הפולניים הגדולים.
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, הוא התגייס לצבא הפולני לגדוד ה-18. במהלך הקרבות הוא נפל בשבי הגרמני, אך הצליח לברוח אל שטח שהיה בשליטה רוסית. ואמו ואחותו נשארו בלודז' לשמור על רכוש המשפחה. כשמצב האם והאחות החמיר, החליטו שער, ביחד עם אביו ואחיו לחזור אל הגטו בלודז', בכדי לנסות לחלץ את האם והאחות. הם הצליחו להתגנב אל הגטו, אך לא הצליחו לצאת, ונאלצו להישאר בו. בגטו עבד שער כאמן במשרד 'סטאטיסיקה', ובמסגרת זו אייר את בולי גטו לודז'. כאשר חוסל הגטו באוגוסט 1944, הצליח שער להכניס את המשפחה אל קבוצה של כ-500 משפחות שהושארו בכדי לנקות את הגטו. לאחר כחודש וחצי, הם נלקחו ברכבת אל מחנה הריכוז 'זקסנהאוזן', ולאחר מכן אל מחנה 'קניג-ווסטרהאוזן' שם שהו עד לשחרורם בידי הצבא הרוסי.
לאחר מלחמת העולם השניה הגיע בשנת 1945 אל גרמניה, שם גר במחנה עקורים. ב-1947 הוא עבר אל מינכן, שם הצטרף אל התיאטרון האידי כצייר תפאורות.
בשנת 1947 נסע לפריז, שם למד שנתיים וחצי בגראנד שומייה (Aсademie de la Grand Chaumiere).
שער ביקר לראשונה בארץ בשנת 1949, ושהה בארץ ארבעה חודשים. לאחר מכן עלה לישראל בשנת 1951. הוא המשיך לחלק את זמנו בין פריז לבין הארץ.
בשנת 1956 חתם על חוזה עם גלריה בנזיט לארבע שנים. במקביל צייר תפאורות להצגות בתיאטרון הקאמרי. בשנת 1959 הזמין אצל שער פסיפס לכניסה לבית כנסת רפורמי בשיקגו, שלום סנטר, כולו עשוי מאבני הארץ, בנושא עליית אליהו הנביא לשמיים.
בשנת 1963 השתמש בהכנסות מן התערוכות שלו בארצות הברית בכדי לקנות סטודיו ביפו, בו פתח תערוכה מתמדת.
בשנת 1975 עבר שער להתגורר עם משפחתו במנהטן, שם גר עד מותו.
אודות יצירתו של פנחס שער
ציוריו של פנחס שער מצטיינים בתמימות ילדותית. הנושאים בציוריו נובעים ממעמקי הדמיון הילדותי, שלא התקלקל מן המפגש עם הקידמה. הוא משלב בציוריו פיוטיות סנטימנטלית והומור, כך שהציורים מביעים בעת אחת גם עצב וגם שמחה, גם שובבות וגם כובד ראש. על פי רוב מבוססים הציורים על סיפור קטן, בדרך כלל עם מקור תנכ"י או מן הפולקלור היהודי, לעיתים גם מן הפולקלור המזרחי. במקרים רבים תופסות חיות את את מרכז הציור אצל שער, והאנשים בציוריו מופיעים עם ראשים החתוכים בקו ישר, כאילו הם לובשים מסיכה, ולכן מתרכז המבט אל עיניהם. הציורים הם דו מימדיים, והפרספקטיבה מאבדת בהם את משמעותה, כמו שטיח שקם לתחיה בצבעים עזים ומגוונים.
בנוסף לציור נהג שער ליצור גם שטיחי קיר, פיתוחי ברזל פסיפסים ותבליטים.
על עבודתו אמר שער: "אדם מוכרח להמשיך את הדורות הקודמים ולהתבסס עליהם. אני בא אל הקהל עם העולם שלי. הוא לא היה קיים עד שהוצאתי אותו מן המעיים". עוד אמר שער: "האמנות האמיתית, הגדולה, מתרחקת תמיד מן הריאלי, וחותרת אל הצד המופלא, המאגי של החיים."
תערוכות מרכזיות
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר |
---|---|---|---|
1939 | תערוכת אגודת הציירים הפולנים | האקדמיה לאמנות יפה | לודג', פולין |
1947 | הגלריה העירונית | מינכן, גרמניה | |
1951 | מקרא סטודיו | תל-אביב | |
1953 | גלריה סאינט פלסיד (Galerie Saint-Placide) | פריז, צרפת | |
1955 | המוזיאון לאמנות חדישה | חיפה | |
1956 | גלריה בנזיט (Galerie Benezit) | פריז, צרפת | |
1958 | בית המהנדס | תל-אביב | |
1959 | המרכז לאמנות | בריסל, בלגיה | |
1961 | מוזיאון תל-אביב לאמנות | תל-אביב | |
1962 | גלריה מלצר (Meltzer Gallery) | ניו-יורק, ארה"ב | |
1962 | גלריה סיסטי (Sisti Gallery) | באפלו, ארה"ב | |
1964 | גלריה נובה (Galerie Nova) | מכלן, הולנד | |
1965 | גלריה ברקפוט (Galerie Breckpot) | אנטוורפן, בלגיה | |
1965 | האש בתורה | ארמון אגמונט (Egmont) | בריסל, בלגיה |
1965 | גלריה בנזיט (Galerie Benezit) | פריז, צרפת | |
1967 | גלריה איסי ברשו (Galerie Isy Bracot) | בריסל, בלגיה | |
1968 | גלריה דה וויס (Galerie De Vuyst) | לוצרן, שוויץ | |
1972 | ז'נבה, שוויץ | ||
1972 | שלח את עמי | בית שלום עליכם | תל-אביב |
1973 | תערוכת הפתיחה של הגלריה | גלריה תלמה | תל-אביב |
היתוודעתי לציוריו ב- 1974, בניויורק