שמשון הולצמן, "המרפסת בטבריה", 1942, אקוורל על נייר, 50x33 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

שמשון הולצמן נולד בעיר סמביר (Sambor) שבגליציה. אביו היה צבע-אמן שיצא לוינה ללמוד את התחום, וקיבל את התואר "דקורטור של הקיסר פרנץ יוזף". עם תום מלחמת העולם הראשונה עלה אביו של הולצמן לארץ ישראל, והולצמן הצטרף אליו בשנת 1922 עם שאר משפחתו.

המשפחה התיישבה בבית ליד כרם התימנים, ואביו המשיך ביחד עם אחיו של הולצמן בעיסוק במלאכת הצביעה האמנותית של בתים. את הולצמן לא לקחו בתחילה איתם למלאכת הצביעה, מאחר ולמד כינור, והמשפחה קיוותה שיהיה כנר, אך עם הזמן הצטרף גם הוא למלאכה המשפחתית. בשבתות החל הולצמן לצייר, והחליט כי הוא מעוניין להיות צייר. לצורך כך החל ללמוד בסטודיו לאמנות של יצחק פרנקל-פרנל, שהיה אז בין המורים היחידים בעיר לציור.

בשנת 1929 אסף הולצמן כסף, נסע לפריז וגר במונמארטר. הוא היה פעמים רבות רעב ללחם, ואכל בהקפה במסעדה יהודית. הוא עבד כצבע, ולמד ציור באקדמיה חופשית במונמרטר. במהלך שהותו בפריז התוודע לעבודותיהם של ציירי פריז, אך בשונה מאמנים ארץ-ישראליים רבים ששהו באותה תקופה בפריז, שהושפעו בעיקר מן הקדרות והסערה של האקספסיוניזם הצרפתי, הולצמן הושפע דווקא מן הבהירות והשקט של האימפרסיוניזם.

הולצמן חזר לארץ ישראל בתחילת שנות ה-30, והצטרף שוב לעסקי הצביעה של משפחתו, שקיבלה על עצמה את צביעת מלון המלך דוד, שנבנה באותה תקופה. עם הכסף שקיבל ממלאכת הצביעה, חזר לפריז, שם שהה בין השנים 1934 ל-1935. כאשר חזר לארץ, התגורר אצל הצייר אריה לובין.

כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, מצא עבודה במחנה צבאי בריטי בציור תפאורות לתאטרון ובשרטוט שלטים. בתקופה זו לא היה לו כסף לרכוש צבעי שמן ובדים, ולכן הוא מתחיל לצייר בצבעי מים. באותה תקופה הוא פגש את הברון ג'ורג' דה-מנשה, ממשפחה יהודית-מצרית, שהיה פטרון של אמנות. הברון הציע להולצמן להפסיק לעבוד במחנה הצבאי, ולהתחיל לעבוד כצייר.

בזמן מלחמת השחרור גילה הולצמן את צפת, והתיישב בה בבית אבן עם מרפסות המשקיפות על הבקעה. זמן קצר לאחר מכן גילה את טבריה, אותה אהב מאחר ואהב לצייר מים. הוא רכש גם בה בית אבן גדול על שפת הכנרת, ועבר לגור בו. כך חילק את זמנו, גר בקיץ בצפת ובחורף בטבריה. מדי שנה המשיך לחזור גם לחודש-חודשיים לפריז, ביתו השני. הוא היה ממקימי קריית האמנים בצפת. הוא נהג לבלות זמן רב בקפה פראק ברחוב דיזנגוף בתל-אביב, שם נהג לצייר לעיני העוברים והשבים.

אודות יצירתו של שמשון הולצמן

בתחילת דרכו, כאשר היה עוד נער, נהג הולצמן להעתיק נופים מגלויות. לאחר מכן, כאשר החל ללמוד אצל יצחק פרנקל-פרנל, צייר בעיקר דוממים ונוף בצבעי שמן על בד.

עיקר כוחו של הולצמן היה לאורך השנים בציורי נוף אותם צייר בצבעי מים, המלאים בצבעים בהירים, אור ואופטימיות. קסמו של הולצמן נבע אולי מתוך אותו חוסר אכפתיות והקלילות בהנפת המכחול המפורסמים שלו. הולצמן היה בין האמנים הישראליים היחידים שהפכו את האקוורל לאמצעי העיקרי ביצירתם.

במיוחד הרבה לצייר את נופי צפת, טבריה, הירקון ויפו, ואת הדמויות שאיכלסו את הרחובות והסמטאות של הערים, ואת כולם הביא לעיתים קרובות עד אל סף ההפשטה.

המוטיב הידוע ביותר של ציוריו באזור טבריה הם שלושה עצי אקליפטוס העומדים על לשון יבשה קטנה בתוך האגם. ראש עיריית טבריה משה צחר נהג להביא מבקרים למקום בכדי להציג את "העצים של הולצמן".

על ציוריו אמר הולצמן: "אני מצייר רק מה שאני רואה, אבל אינני מצלם את הטבע. אני משתמש בטבע, ושואף להגיע בציורי לפשטות מקסימלית. אצלי לא רק הנושאים הם ישראליים, גם הגישה, האווירה השמש והאור."

פרסים מרכזיים

שמשון הולצמן הינו החתן הראשון של פרס דיזינגוף היוקרתי לשנת 1937 ולשנת 1959.

סיכום הפרסים:

• פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1937
• פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1959

תערוכות יחיד מרכזיות

תערוכות יחיד מרכזיות בחו"ל

תערוכות קבוצתיות מרכזיות