אבשלום עוקשי, "עכו", שמן על עץ, 47x69 ס"מ

ביוגרפיה

אבשלום עוקשי היה צייר ישראלי, בן למשפחה תימנית מסורתית. עוקשי היה דמות יוצאת דופן בנוף האמנים, שרובם הגיעו לארץ ממזרח אירופה, אך בכל זאת תפס את מקומו כאחד הציירים הישראלים החשובים ביותר בחצי השני של המאה העשרים, והטביע היטב את חותמו על האמנות הארצישראלית.

עוקשי נולד בראשון לציון, ולאחר מות הוריו גדל אצל סבו שהיה צורף אמן. במהלך שנות השלושים והארבעים היה עוקשי חבר בקיבוצים איילת השחר ונען, ועבד כרועה צאן. אהבתו לאמנות גרמה לו לבקש מהקיבוץ צבעים ובדים עבור ציוריו, אך בשל המצב הכלכלי לא איפשר זאת הקיבוץ. יגאל מוסינזון מספר בסיפורו "כבשים" כי עוקשי לא ויתר, ומכר שבע כבשים שמיעטו לתת חלב לערבי מן הסביבה, ובשבע הלירות שקיבל קנה ספרי אמנות, בדים וצבעים. לאחר שנתגלה הדבר, נערכה בשנת 1945 אסיפת חברים סוערת, שבסופה הוא נדרש לעזוב את הקיבוץ. עוקשי נזכר כי במהלך הדיון שכחו חברי הקיבוץ כי זמן מועט לפני הדיון, קיבל הקיבוץ 15 לירות מאדם שרכש שתיים מעבודותיו. "עד היום לא החזיר לי הקיבוץ עודף" אמר על כך עוקשי בהומור מאוחר יותר.

לאחר התקופה בקיבוץ עבר עוקשי לגור בזכרון יעקב. כאשר פרצה מלחמת השחרור, השתתף בה עוקשי כסייר, ולאחר מכן עבר בשנת 1948 להתגורר במבנה נטוש בעיר העתיקה של עכו, בו הקים סטודיו.

בשנת 1948 נמנה עוקשי עם מייסדי קבוצת הציירים "אופקים חדשים", והשתתף בכל תערוכותיה. בהמשך היה עוקשי בין מייסדי מכון אבני, היום מכללה לציור בתל אביב, ושימש כמורה במכון במשך מספר שנים. הסדנה של עוקשי, בה צייר במשך שנים רבות, הפכה לאחר מותו למוזיאון עוקשי, הקרוי על שמו, ובו תצוגת קבע מעבודותיו של האמן לצד תערוכות מתחלפות של אמנות ישראלית. כמו כן, נקרא על שמו רחוב בעכו, וכן נקרא על שמו אחד המבנים במכון אבני.

אודות עבודותיו של אבשלום עוקשי

בתחילת דרכו צייר עוקשי בעיקר מראות נוף פסטורליים, ושלטו בהם פרות רועות, גשרים והרים. רוב ציוריו מן התקופה המוקדמת, פרי עבודה של חמש שנים, נשרפו לגמרי בשריפה שאירעה בקיבוץ איילת השחר. בתקופת מלחמת השחרור, נפלה פצצה ליד ביתו בזכרון יעקב, והשמידה כמעט את כל הציורים שהיו בו.

לאחר שעבר ליצור בעכו, התמקד בציוריו בהווי ונופי העיר, תוך הכנסת צריחים, קשתות, סירות ודמויות מזרחיות אל ציוריו. עם הזמן השתנה סגנונו, והפך למופשט יותר ויותר, ונופי עכו הוכנסו בציוריו בצבעים בוהקים אל מסגרות של קווים שחורים טבולים בכתמי צבע של אדום, צהוב וכחול בסגנון קוביזם סינטטי. סגנון זה פרסם אותו, ויצר לו קהל אוהדים. בין השנים 1958-1954 עבר עוקשי תקופה "תנ"כית", שבמרכזה ציורים שהיוו פרשנות ציוריות מופשטות-למחצה ל"חזון העצמות היבשות", ל"עקידת יצחק", ל"נימרוד" ועוד. משותף לכל אלה היה מוטיב הקורבן. בתקופה זו עוקשי ביצע תפנית נוספת, ובסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים יצר סדרה של ציורים מופשטים גדולי ממדים, המאופיינים בשימוש בשכבות עבות של צבע שחור ומיעוט בצבעים אחרים. בהמשך חזר עוקשי אל ציור בצבע, ואל ציור נופי ארץ ישראל.

פרסים מרכזיים

• 1937 פרס ע"ש ון פריזלנד
• 1956 פרס תערוכת אמני ישראל, משרד החינוך והתרבות
• 1976 פרס הרמן שטרוק, עיריית חיפה
• 1978 יקיר העיר עכו

תערוכות יחיד

בשנת 1954 ייצג עוקשי את ישראל בביאנלה הבינלאומית בסאו פאולו, ברזיל.

בשנת 1956 נערכה לעוקשי תערוכת יחיד במוזיאון חיפה.

תערוכות יחיד נוספות:

• "אבשלום עוקשי", 1954, גלריה כץ, תל אביב
• "אבשלום עוקשי", 1957, בית האמנים, ירושלים
• "אבשלום עוקשי", 1957, מוזיאון עכו, עכו

תערוכות קבוצתיות בחו"ל:

• "תערוכת קרנגי אינטרנשיונל", 1961, פיטסבורג, ארצות הברית
• "תערוכת ציירים ישראלים", 1962, טוקיו, יפן
• "התערוכה הבינלאומית לאמנות מודרנית", 1963, מוזיאון גוגנהיים, ניו-יורק, ארצות הברית
• "יובל להקמת ריו דה ז'ניירו", 1965, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
• "המשכן לאמנות ישראלית", 1966, ניו-יורק, ארצות הברית