אליהו גת, "טבע דומם", 1979, שמן על בד, 80x60 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

אליהו גת נולד בשם אליהו גולקוביץ בעיירה דוקשיץ (רוסיה הלבנה) למשפחה ציונית. ב-1926 עבר עם משפחתו לפולין, שם למד בגימנסיה פולנית ממשלתית, ובמקביל היה חבר בתנועת הנוער הציוני הכללי. בשנת 1937 עלה אליהו גת לארץ-ישראל.

בין השנים 1937 ל-1939 למד גת אדריכלות במסגרת הטכניון בחיפה. בין השנים 1939-1942 היה חבר הקיבוצים ניר חיים ומעוז חיים והיה סוור בנמל חיפה וספן.

בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ושירת בארץ ישראל ובצפון אפריקה עד ל-1946. בשנת 1945, בעודו חייל, נרשם לאולפן לציור של אהרון אבני, למד בו במשך שנה וכשהועבר לקהיר למד אמנות באקדמיה הקהירית לאמנות במסגרת קורסים מטעם הצבא הבריטי. לאחר ששוחרר מן הצבא למד ב-"סטודיה" של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי עד למלחמת העצמאות. ב-1948 גויס לצה"ל ושירת עד לסוף שנת 1949.

בשנת 1952 נסע ללימודים בביה"ס לאמנויות יפות, "אקול דה-בוזאר" בפריז, צרפת, אצל הצייר ז'אן סוברבי. לאחר שחזר מצרפת למד בין 1953 ל-1954 במסגרת המדרשה למורים לציור ברמת השרון. לאחר מכן עבר לגור ביפו העתיקה, והיה בין המקימים של "קבוצת העשרה". בין השנים 1964 ל-1978 הקים גת וניהל את המכון לאמנות פלסטית בבת-ים. בשנת 1973 הקים גת, ביחד עם הציירת רחל שביט, בת זוגו, את קבוצת "אקלים", שביקשה להדגיש את ערכי הטבע והחברה הישראליים על רקע מלחמת יום כיפור והאמנות האוונגרדית הישראלית של אותה עת.

משנת 1965 לימד במדרשה למורים לאמנות בתל אביב ואחר-כך בהרצליה וברמת השרון. בשנת 1979 לימד באקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", ירושלים. בשנים 1980-1981 שימש יושב-ראש אגודת הציירים והפסלים בתל אביב-יפו.

אודות יצירתו של אליהו גת

בציוריו המוקדמים (שנות ה-50) הדגיש גת אלמנטים חברתיים ופוליטיים, וניסה להעביר אווירה של מלנכוליות ועגמומיות מהורהרת. הוא צייר נופים אורבניים, בעיקר של יפו, בגווני שחור, ואפור ירקרק ואפור צהבהב עמום שהשרו על הצופה תחושת דממה ובדידות. בציוריו מופיעים הבתים כשהם מלוכדים בגושים גאומטריים המצויירים בשכבות צבע עבות וחלקות, והרקע כהה וסטאטי.

בתחילת שנות השישים של המאה ה-20 עברה יצירתו של גת להפשטה ולהבלטה של עניינו באופן הנחת הצבע ובמשיכת המכחול. בתקופה זו הרבה לצייר בצבעי מים בנוסף לצבעי השמן, והקווים והכתמים בציוריו הפכו למלאי תנופה והשתחררות.

החל מאמצע שנות השישים חזרה יצירתו להיות פיגורטיבית בעיקרה ברמות שונות של הפשטה, ומשיכות המכחול שלו הפכו לדינאמיות ונמרצות יותר. בתחילה התמקד יותר בציור נופים אורבניים ובתים צפופים, אך לקראת סוף שנות השישים עבר המוקד בציוריו אל נופים פתוחים יותר של הרים וגבעות (בעיקר יפו, צפת ועין גדי), בהם שובצו דמויות נשים וטבע דומם. בציורים אלו, אותם המשיך לצייר גם בשנות ה-80, הוא הרבה להשתמש בגווני אדום-כתום-ורווד, ובצבעי תכלת וצהוב עזים. נושא נוסף המופיע רבות בציוריו מתקופה זו הוא ציורי עירום של נשים דשנות וחושניות. משיכות המכחול שלו הפכו לארוכות ודשנות יותר, וציוריו נראים לעיתים קרובות כאילו הם עשויים ממערבולת רבת תנועה של קווים סבוכים וגוונים בוהקים הנעים לכל הכיוונים בצבעוניות תוססת.

על העיסוק בנוף הארץ אמר גת: "אין כל סיבה שבעולם שפירות האמנות שלנו יהיו העתקים אמריקאים, כחלק מגל האמריקניזציה האפייני למדינה בתחומי חיים שונים".

פרסים מרכזיים

• פרס ע"ש ששה בני אמנים שנפלו במלחמת השחרור, 1949
• פרס הסתדרות הכללית לציור ופיסול, 1959
• פרס רכישת ציור, משרד החינוך, 1963
• פרס משרד החינוך למורים לאמנות, 1972
• פרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול, עיריית תל אביב-יפו, 1978

תערוכות יחיד מרכזיות

תערוכות קבוצתיות מרכזיות