רות שלוס (1922 – 2013)
רות שלוס היא מן הציירות החשובות ביותר שפעלו בישראל בתנועת הריאליזם הסוציאליסטי.
ביוגרפיה
שלוס נולדה בעיר נירנברג שבגרמניה של ויימאר למשפחת סוחרים אמידה ומתבוללת. בשנת 1937 עלתה שלוס לארץ ישראל עם משפחתה, והתיישבו בכפר שמריהו, שהיה אז עוד יישוב חקלאי.
בשנים 1938 עד 1942 למדה עיצוב גרפי בבצלאל אצל מרדכי ארדון. בתקופה בה למדה בירושלים הצטרפה שלוס לקומונת השומר הצעיר, ובמהלך תקופה זו עוצבו עמדותיה הפוליטיות הסוציאליסטיות, שלאחר מכן השפיעו רבות על עבודותיה.
לאחר סיום לימודי האמנות שלה הצטרפה שלוס בשנת 1942 אל גרעין הכשרה בקיבוץ מרחביה, ואחרי שנתיים שבהן שהו בני הגרעין באזור כרכור, הקים הגרעין את קיבוץ להבות הבשן שבגליל העליון.
ב-1946 היא השתתפה שלוס בקורס לציור לאמני הקיבוץ הארצי בהדרכת יוחנן סימון ומרסל ינקו. בין השנים 1947 ל-1949 עבדה כמאיירת ב-"משמר לילדים", וכמאיירת ספרי ילדים ב-"ספרית הפועלים". את לימודי האמנות שלה היא המשיכה בפריז שם שהתה בין השנים 1949 ו-1951, ולמדה באקדמיה לאמנות גרנד שומייר (Academie de la Grande Chaumiere).
בשנת 1951 נישאה לבנימין כהן, אז רכז ההנהגה הראשית של השומר הצעיר ובהמשך פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1953, בעקבות פרשת מרדכי אורן והוצאתם של חסידי משה סנה מן הקיבוץ הארצי, עזבו רות ובעלה את הקיבוץ ועברו להתגורר במשק החקלאי של בית הוריה בכפר שמריהו. בשנים 1963 עד 1983 ציירה שלוס בסטודיו ביפו, ולאחר מכן עברה לצייר בביתה בכפר שמריהו עד יום מותה.
אודות עבודותיה של רות שלוס
סגנון עבודתה של שלוס מוגדר בתור חלק מתוך זרם הריאליזם הסוציאליסטי.
מקור: אוסף אורן שץ
תערוכה: עדות מקומית, משכן לאמנות עין חרוד, ספטמבר 2006, עמ’ 99 (מצולם).
שלוס נשארה נאמנה לאורך השנים לציור פיגורטיבי, מסוגנן ומינימליסטי, כאשר הגורל האנושי הוא הנושא העיקרי בציוריה. שלוס מעמידה מול הצופה את המציאות כפי שהצופה היה מעדיף (אולי) שלא לראות. עבודותיה הן בדרך כלל רציניות, שנעשו בכובד ראש ומתוך מחשבה חברתית מכוונת כעדויות מצוירות לנושאים חברתיים, קיפוח ואפליה. ניכרת בציוריה נאיביות של אדם המאמין כי יוכל להביא שינוי אל העולם בכוח אמנותו. היא יצאה לצייר את המעברות, את הפועלים ואת המובטלים, את הנשים עם ילדיהן ואת הקשישים קשי היום. בציוריה היא נלחמת, כביכול, את מלחמתו של האדם הקטן שכל חייו נטולי צבע, אפורים ופרוזאים. מתוך ראיה זו ציירה חלק גדול מעבודותיה, במיוחד בתחילת דרכה, ברישום בקווים רגישים בדיו שחור ובצבעי אקוורל קודרים, שגם הפכו לעבודות המזוהות ביותר עמה (מוכרים גם בתור "ציורי המעברות"). הדמויות בציוריה מלנכוליות בדרך כלל, וגם הילדים והנערות אותם הרבתה לצייר משדרים מעיניהם תחושת עצב גם אם שפתיהם מחייכות.
מקור: אוסף אורן שץ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור: אוסף אורן שץ
בשנות הארבעים ציירה שלוס בדיו בעיקר את נופי הקיבוץ והאזור (כולל ציורים שתארו את ההרס שהותירה אחריה מלחמת העצמאות), ומצד שני דמויות נשים קשות יום, ילדים רעבים ללחם, קשישים, פליטים ובעלי חיים. את הציורים של הקשישים אותם ציירה בבתי האבות כינתה בשם "המתנה". עם השנים הוסיפה אל ציוריה גם צבעים נוספים, כגון הצבע האדום החריף בו הרבתה להשתמש, אך גם הוא רק היווה גוון של ניגוד בין האפורים של הציור.
מקור: אוסף אורן שץ
מקור: אוסף אורן שץ
מקור: אוסף אורן שץ
תערוכה: רות שלוס, רטרוספקטיבה, מוזיאון הרצליה, 1992, עמוד 44 בקטלוג (מצולם)
על עבודותיה אמר המשורר נתן זך ב-1955: "המוטו שלה נותר זה שהיה כל השנים: החיים כמות שהם. ללא כחל ושרק".
תערוכות יחיד
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | אוצר/ת התערוכה |
---|---|---|---|---|
1949 | תערוכת היחיד הראשונה | גלריה מקרא סטודיו | תל אביב | |
1953 | תערוכה משותפת עם נפתלי בזם | בית האמנים | ירושלים | |
1956 | גלריה מקרא סטודיו | תל אביב | ||
1957 | גלריה טרקלין | חיפה | ||
1959 | מועדון "אחווה" | תל אביב | ||
1960 | בית אורי ורמי נחושתן | קיבוץ אשדות יעקב מאוחד | ||
1961 | גלריה צ'מרינסקי | תל אביב | ||
1963 | גלריה צ'מרינסקי | תל אביב | ||
1964 | בית אורי ורמי נחושתן | קיבוץ אשדות יעקב מאוחד | ||
1966 | בית צבי | רמת גן | ||
1970 | 46 עבודות שמן ועוד רישומים | מוזיאון הרצליה לאמנות | הרצליה | |
1970 | טרקלין אמנות | חיפה | ||
1971 | 38 עבודות | גלריה צ'מרינסקי | תל אביב | |
1972 | הגלריה לאמנות חדישה | קיסריה | ||
1973 | מועדון "צוותא" | תל אביב | ||
1973 | בית האמנים | ירושלים | ||
1974 | 47 עבודות | המשכן לאמנות | חולון | |
1975 | גלריה רוזנפלד | תל אביב | ||
1978 | גלריה שרה קישון | תל אביב | ||
1979 | שלושים שנה לתערוכת היחיד הראשונה | גלריה 13.5 | יפו | |
1980 | גלריה שנער 2 | תל אביב | ||
1981 | מבט על אנה פרנק | בית אריאלה | תל אביב | |
1983 | גבולות 82 | בית וילפריד ישראל | קיבוץ הזורע | |
1983 | גבולות 82 | בית יד לבנים | הרצליה | |
1983 | עמליה ארבל | תל אביב | ||
1985 | גלריה ויצמן | באר שבע | ||
1987 | גלריה טובה אוסמן | תל אביב | ||
1988 | גלריה דניה | חיפה | ||
1988 | גלריה שרון | רמת השרון | ||
1989 | אינתיפאדה: עבודות חדשות | גלריה תירוש | תל אביב | |
1991 | רות שלוס: רטרוספקטיבה 1942–1992 | מוזיאון הרצליה לאמנות | הרצליה | אורי אגסי |
2001 | רות שלוס – שנים אחרונות | תיאטרון גבעתיים | גבעתיים | אירית לוין ודורון פולק |
2002 | בתגובה למצב: עבודות 1982–2002 | מרכז הבמה תיאטרון גלריה | גני תקוה | מירי קרימולובסקי ואירית לוין |
2003 | עבודות על נייר צילום | בית האמנים | ירושלים | אירית לוין |
2006 | רטרוספקטיבה | המשכן לאמנות | עין חרוד | טלי תמיר |
2012 | עבודות ראשונות ואחרונות | בית האמנים ע"ש זריצקי | תל אביב | אירית לוין |
2014 | יש לי מה לעשות עם זה | המשכן לאמנות | עין חרוד | גליה בר אור |
תערוכות יחיד בחו"ל
שנה | מקום | עיר | מדינה |
---|---|---|---|
1968 | גלריה פורום | ציריך | שוייץ |
1971 | גלריה ישראל | אמסטרדם | הולנד |
1971 | גלריה מר-קופ | מקסיקו סיטי | מקסיקו |
1974 | ביבליוטקס גאלריין | ברן | שוייץ |
1977 | הקרן לתרבות אמריקה-ישראל | ניו יורק | ארצות הברית |
1978 | גלריס סבוק | קלן | גרמניה |
1978 | גלריה ויגל | נירנברג | גרמניה |
1978 | גלריה למל | מינסטר-איפל | גרמניה |
1981 | בית העיריה | מארל | גרמניה |
1983 | בית העיריה | האאן | גרמניה |
1983 | התאטרון העירוני | מיינץ | גרמניה |
1984 | גלריה לעיצוב פלאץ | ברלין | גרמניה |
1985 | רקלינגהאוזן | גרמניה | |
1985 | בית העיריה | מרל | גרמניה |
1985 | גלריה ריכטר | המבורג | גרמניה |
1986 | בית העיריה | קלן | גרמניה |
1986 | מוזיאון קונסטהאלה | נירנברג | גרמניה |
1987 | בית האמנים | באניה, ברלין | גרמניה |
1988 | תומאס מאן ביבליוטק | לוקסנבורג | לוקסנבורג |
1988 | מוזיאון מינדן | מינדן | גרמניה |
1989 | גלריה פרודוצנטן | ציריך | שוויץ |
1991 | האקדמיה האוונגלית | ארהולדהיים | גרמניה |
תערוכות קבוצתיות מרכזיות
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | אוצר/ת התערוכה |
---|---|---|---|---|
1984 | 1948 – דור תש"ח באמנות ישראל | אוניברסיטת חיפה | חיפה | |
1984 | תערוכת אמני ישראל | פאלקס שטימע | מוסקוה |
העבודה של רות שלוס ז״ל נהדרת
כשרון כזה הלך מאיתנו .
זה החיים .
וחבל