ביוגרפיה

פרופסור ג'ון בייל נולד בעיר דטרויט, מישיגן שבארצות הברית. את לימודי האמנות שלו החל בייל באוליווט קולג' (Olivet College), ובתקופת לימודיו כיהן כראש אגודת הסטודנטים. במהלך לימודיו התלמד בייל אצל הפסל היהודי מילטון הורן (Milton Horn).

בשל דעותיו הסוציאל-פציפיסטיות שלא תאמו את רוח המקארתיזם שרווח בארצות הברית באותה תקופה, ובעקבות התערערות יחסיו עם בני משפחתו, החליט בייל בשנת 1951 לעלות לארץ, ולהתיישב בקיבוץ אורים שבנגב. בקיבוץ קיבל הכרה כאמן וזמן ליצירה במקביל למחוייבויותיו הרגילות (הוצאת עדרי הקיבוץ למרעה פעמיים בשבוע). בשנת 1956 החליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור לגור בתל-אביב, שם התפרנס מהקמת תפאורות לתיאטרון כגון תיאטרון הקאמרי ועיצוב מוצרים. בין השנים 1962 ל-1964 לימד עיצוב בסיסי וציור במכון לאמנות בבת ים, ובשנת 1964 עבר ללמד עיצוב תלת-מימדי בטכניון בחיפה, שם לימד עד שנת 1965. בשנת 1962 עיצב בייל את התפאורה והבובות לסרט ההנפשה בעל החלומות.

בשנת 1965 החליט בייל לחזור עם משפחתו לארצות הברית, שם לימד בין השנים 1965 ל-1967 באוליווט קולג', ובמקביל למד לתואר שני באמנות במכון לאמנות בשיקגו. עם סיום לימודיו הוא חזר לארץ, וחזר ללמד בטכניון בחיפה, שם לימד עד שנת 1969.

בשנת 1967 הוזמן בייל ללמד ב-"בצלאל" בעקבות המלצה של ועדת ייעוץ מטעם אונסק"ו שביקרה בטכניון, והקים וניהל את המחלקה לאמנות של "בצלאל" כחלק מן המהלך של הפיכת בצלאל ל-"אקדמיה לאמנות ועיצוב" (עד אז היו לימודי האמנות הפלסטית במוסד מסופחים ללימודי הגרפיקה).

במאי 1977 פתחו 115 תלמידי המחלקה לאמנות ב-"בצלאל" בשביתה בדרישה לשינוי בתוכנית הלימודים (מה שהפך להיות מוכר בתור "מרד הסטודנטים"), וחלק מן הזעם הופנה אל בייל כראש המחלקה. על רקע אירועים אלו ועל רקע אי הסכמה עם חלק ממורי המחלקה שפנו להוראה על בסיס "אמנות מושגית", הוא החליט להתפטר מתפקידו לאחר עשר שנים בהם כיהן בתפקיד. הוא המשיך ללמד ב-"בצלאל" עד 1994 וכמחוות פרידה הוצגה בגלריית בצלאל תערוכה של תלמידיו לצד מורים ויוצרים מוכרים.

לאחר שעזב את בצלאל לימד בייל ציור במסגרת מכון אבני. בשנים האחרונות בייל מצייר בסטודיו שלו בתל אביב ומלמד בבית האמנים בתל אביב ציור תוך דגש על רגישות לצבע.

אודות עבודותיו של ג'ון בייל

רובם המוחלט של ציוריו של ג'ון בייל הינם ציורים מופשטים מרובי תנועה ודינאמיות, בהם הדגש מושם על תבנית גאומטרית בסיסית של כתמי צבע שעליהם מצויירים קווים ספונטניים הסוגרים ומתחמים אותם בשכבות על גבי שכבות. הקווים הינם לעיתים מעוגלים ורגועים ולעיתים נמרצים ותזזיתיים, עד כדי יצירת התפרצות של תנועה והתרחשות.

בשנות החמישים היו ציוריו של בייל פיגורטיביים ברישום, אקוורל ושמן, והופיעו בהם בעלי חיים, נופים ודמויות כגון נשים בדואיות אותן נהג לצייר בשוק בבאר שבע. בתחילת שנות ה-60 הפכו ציוריו ליותר ויותר מופשטים. אמנם בתחילה עוד ניתן היה לראות בין הקווים בציוריו הדים של נופים אורבניים, אך לקראת אמצע שנות השישים התרכזו הציורים במופשט הטהור ובצבע כמוקד היצירה.

הצבע מקבל את מרכז תשומת הלב בציוריו של בייל, שהינו קולוריסט ביסודו. במבט ראשון הציורים עשויים להראות לצופה עשירים עד כדי צעקניות, אך העושר הצבעוני נמצא תחת שליטה דקדקנית, וכל צבע נבחר וממוקם מתוך מחשבה וכוונה רבים. המתח שנוצר בין כתמי הצבע חסרי הצורה לבין הקווים המסורטטים על גביהם יוצר עניין וניגוד.

בייל מצייר בעיקר בצבעי אקריליק ובצבעי פנדה על גבי בד.

פרסים מרכזיים

ג'ון בייל זכה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1965.

פירוט הפרסים:

• תחרות לעיצוב אנדרטה לזכר פורצי הדרך לירושלים, 1963
• פרס דיזנגוף לציור, עיריית תל-אביב, 1965
• תערוכת הדפסים ארצית, אוניברסיטת ניו יורק פוטסדם, ניו יורק, 1967
• פרס ע"ש אריה אלחנני לשילוב אמנות בארכיטקטורה, 1990

תערוכות יחיד מרכזיות

תערוכות קבוצתיות