ציבי גבע, 2013, שמן על בד, 40x50 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

ציבי גבע נולד בקיבוץ עין שמר. לאחר מלחמת ששת הימים, בהיותו בן 16, החל גבע בלימודי אמנות במסגרת מכון אבני. בין השנים 1976 ל-1979 המשיך בלימודיו במסגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון אצל רפי לביא. בשנת 1984 קיבל גבע מלגת לימודים מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, שבמסגרתה נסע לארצות הברית ללמוד ב"ניו יורק סטודיו סקול" בניו-יורק בין השנים 1985 ל-1987. כיום חי גבע ויוצר בתל-אביב.

בשנת 1989 מונה גבע כפרופסור לאמנות באוניברסיטת חיפה, ומשנת 2011 הוא מכהן כראש תחום אמנות פלסטית במדרשה לאמנות בית ברל.

אחיו הבכור של ציבי גבע הוא אביטל גבע, אמן שייצג את ישראל בביאנלה בוונציה בשנת 1993 עם פרויקט "החממה".

אודות עבודותיו

עבודותיו של ציבי גבע מבוססות בעיקר על תוכן, תחושות או רגשות, שמהם נבנים הדימויים והצורות המופיעים בציור. הנושאים בהם הוא עוסק מחוברים להווייה החברתית-פוליטית של ישראל של כאן ועכשיו, תוך בחינת ההבדלים והניגודים שבין "מזרח" ל-"מערב" והדיאלוג הבין-תרבותי בינהם. התחושות המלוות את הציורים הם בדרך כלל מלנכוליות, המוצאות את ביטויין בצבע, בנושא ובמרקם של הציור. על כך אמר גבע: "המלנכוליה זו התכונה המרכזית בעבודה שלי, אבל היא תכונה אישיותית. היא לא משהו שאני בוחר בו, זה קיים אצלי מילדות".

גבע משתמש בעבודותיו במוטיבים חוזרים ובסדרות בעלות נושא מוגדר אותן הוא יוצר לאורך תקופות זמן ארוכות, תוך שימוש בסמלים סכמטיים-גאומטריים שונים. בתחילה היו מורכבים הציורים ממספר רב של דימויים ותכנים המפוזרים על גבי הבד, אך מאמצע שנות השמונים החלו הציורים להתמקד במספר דימויים מצומצם אך מרובה משמעות ורבדים. הסמלים בהם עושה גבע שימוש כוללים בין השאר ציפורים, צמחים (לעיתים קוצניים ולעיתים פרחים נבולים), כאפיות ערביות, חלונות, בלאטות ושש-בש, אליהם הוא מצרף לעיתים גם מילים כתובות. השפה שלו איננה בוטה, אלא מרומזת ומעודנת, והמסרים אינם ישירים אלא עקיפים ומורכבים, ולכן נדרשת מלאכת פיענוח של המסר ומתן פרשנות אישית מצד הצופה.

רוב ציוריו של גבע מבוססים על פלטת צבעים מאד בסיסית של צבעים שחורים, חומים וכחולים, עם תוספת גווני צהוב הגובלים בכתום. מיעוט צבעים זה יוצר בציוריו צבעוניות דלה ומונוטונית המדגישה את הסמלים שבציור, אשר אינם מופיעים לרוב בצבעיהם הטבעיים או בצורתם הטבעית. את הצבע מניח גבע בצורה גסה, כמעט מרושלת, במכחול עבה ודשן שמטפטף פה ושם. השילוב בין הדימויים בציור לבין הצבעוניות המונוטונית יוצרים תוצאה אסטטית מעניינת של חיספוס ובוטות של המסר.

בעבודות של גבע שכבות המונחות זו על גבי זו, המכסות, מסתירות ומתגלות מבין הסמלים הפיגורטיביים.

גבע אמר אודות עבודותיו: "יש בציורים תרכובת של נוסטאלגיה מחד, וסוג של איום, מאידך. אני לא מקשט את החיים. אני מתעסק עם מה שאני מרגיש, שהוא בעייתי לגבי, או כואב".

פרסים מרכזיים

• קרן התרבות אמריקה-ישראל, מלגת שרת להשתלמות בחו"ל, 1984
• פרס קולינר לאמן צעיר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1985
• פרס שרת המדע והאמנויות לאמנות פלסטית, 1994
• פרס ישראכרט לאמנות, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996
• פרס סנדברג לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1997
• פרס ע"ש ז'נט וג'ורג' ג'אפין, קרן התרבות אמריקה-ישראל, 2001
• פרס מוזיאון חיפה לאמנות ע"ש אפטוביצר, 2003
• פרס קרן אווה ומנדל פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004
• פרס מפעל חיים המשרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, 2010

ספרות

תערוכות יחיד

תערוכות יחיד בחו"ל

תערוכות קבוצתיות בחו"ל