לאה ניקל, אקוורל ופנדה על תחריט, 38x49 ס"מ. מתוך אוסף גבי ועמי בראון

ביוגרפיה

לאה ניקל עלתה לארץ בשנת 1920 וגדלה בתל אביב. היא החלה ללמוד ציור בגיל 16 לזמן קצר אצל חיים גליקסברג. בשנים 1946-1948 למדה בסטודיו של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי.

בשנת 1950 נסעה לגור בפריז, שם נשארה עד שנת 1961. בשנת 1957, עברה ניקל ניתוח בעקבות שטף דם במוח, שפגע בראייתה ועיוור אותה כמעט לחלוטין. תקופת מגוריה של ניקל בפריז השפיעה רבות אל דרכה ועל יצירתה. בתקופה זו התוודעה לסגנונות יצירה שונים המכוונים להפשטה ולהתרחקות ממסורת הציור הפיגורטיבי, תוך בניית קומפוזיציה אקספרסיבית המושתתת על מערך גיאומטרי רב-שכבתי מורכב אך שטוח. אחד מן הסגנונות אליהם התוודעה, הוא סגנון ה-"טאשיזם" המבוסס על זרימת והתזת צבע.

ניקל הרבתה לנסוע בעולם, וחייתה תקופות ארוכות בניו-יורק, פריז ורומא.

אודות ציוריה

לאה ניקל היא קולוריסטית מטבעה, ובציוריה היא מרבה להשתמש במריחות צבעים עזים ותוקפניים בעושרם. הצבעים מתפרצים על גבי משטח עבודה, תוך שמירת איזון בין האינטנסיביות של כתמי הצבע המנוגדים בבהיר וכהה, ובין הסדר והקומפוזיציה המבוססים על צורות גאומטריות שאינן מוגדרות אך גם אינן מטושטשות. טכניקות העבודה שלה היו מאד מגוונות, והן כללו שימוש באצבעות, חריטה, שרבוט וטפטוף היוצרים ציורים רעננים ומלאי חיים.

לאורך רוב תקופת פעילותה נשארה ניקל נאמנה לקו שאפיין את עבודתה.

בתחילת דרכה ציירה ניקל בעיקר ציורים פיגורטיביים של נוף ושל דוממים. לקראת סוף שנות ה-50, בתקופה בה חיה בפריז, ובעקבות ההידרדרות בראייתה, החל אצלה מעבר לציור מונוכרומטי, בעל טקסטורות כבדות וחריטות.

על ניקל אמר מורה, אביגדור סטימצקי: "לאה ניקל מציירת, כפי שציפור שרה".

פרסים מרכזיים

לאה ניקל זכתה בפרס דיזינגוף היוקרתי בשנת 1982.

בשנת 1995 הייתה ניקל כלת פרס ישראל לציור.

פרסים נוספים:

• פרס משרד החינוך והתרבות לציור, 1968
• פרס סנדברג לאמנות ישראלית מטעם מוזיאון ישראל, 1972
• מדליה מטעם אונסקו על פעילותה בסדנה ניסויית בניצה, צרפת 1985
• פרס גמזו, 1987
• תואר דוקטור לשם כבוד לפילוסופיה מטעם מכון ויצמן למדע
• עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר החוץ הצרפתי, 1997

תערוכות יחיד

תערוכות יחיד בחו"ל

תערוכות קבוצתיות מרכזיות בחו"ל