סימה שלונים, "התרשמות מלוזאן", 1960, שמן על בד, 41x51 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

סימה סלונים נולדה בעיר יפו דור חמישי למשפחה וותיקה שמקורה בישוב היהודי בחברון. אביה, שניאור זלמן סלונים, היה רבה הראשי של קהילת יפו. ילדותה עברה עליה בשכונת מנשייה. כבר כילדה החלה לעסוק בציור, אך בשל היותה בת למשפחה דתית, נאלצה להסתיר זאת.

את לימודי האמנות שלה החלה סלונים כתלמידה של משה מוקדי ושל פנחס ליטבינובסקי. במהלך סופי השבוע למדה אצל יצחק פרנקל פרנל.

בשנת 1934 החליטה סלונים לצאת לצרפת בכדי ללמוד אמנות. על מנת להסתיר את נסיעתה, נסעה לגור אצל אחותה בחיפה, אך בפועל המשיכה ונסעה לצרפת. במהלך התקופה בה שהתה בצרפת שלחה מכתבים אל אחותה בחיפה, וזאת החליפה אותם למעטפה שנשלחה בדואר המקומי. עד לחזרתה לארץ, בשנת 1935, לא התגלה דבר הנסיעה למשפחתה. במהלך שהותה בצרפת עבדה כאומנת במשפחה יהודית, ובמקביל למדה ציור באקדמיה גראנד שומייה בפריז. בתקופה זו הצטרפה לקבוצת אמנים שלמדה אצל חיים סוטין, ואף זכתה לצייר את דיוקנו.

עם חזרתה של סלונים לארץ היא החלה ללמד ציור בבית הספר המשותף על שם אהרונוביץ בכפר מל"ל. בשנת 1937 נסעה ללונדון בכדי ללמוד הוראת אמנות אצל גיבס. במקביל למדה ציור אצל מארק גרטלר, צייר יהודי שהיה דמות מפתח במעגלי האמנות בלונדון בשנות ה-20 של המאה ה-20. היא חזרה לארץ בשנת 1938, ועברה לגור בחיפה, שם גרה עד שנת 1953. במהלך תקופה זו לימדה בין השנים 1938 ל-1939 בבית הספר האזורי של קבוצת דגניה א'. עם פרוץ מלחמת העולם השניה התגייסה לארגון ההגנה, ושרתה במחלקה העברית של הצנזורה.

בשנת 1953 עברה סלונים לכפר האמנים עין הוד, והייתה בין מייסדות הכפר. היא העבירה סדנאות לימוד רבות בכפר, ובשנת 1962 החלה ללמד במסגרת הטכניון. בין השנים 1964 ל-1977 לימדה בסמינר אורנים להוראה.

בשנת 1968 יצאה לספרד שם ציירה מלחמות שוורים, ובשנת 1978 יצאה להשתלמות נוספת בפריז בהמלצת משרד החינוך.

אודות ציוריה של סימה סלונים

בתחילת פעילותה הושפעה סימה סלונים רבות ממוריה, משה מוקדי, פנחס ליטבינובסקי ויצחק פרנקל פרנל, ומן ההשפעה הצרפתית הבולטות בציוריהם. בתקופת שהותה בפריז ולימודיה אצל חיים סוטין, גברה ההשפעה של אסכולת פריז בצורה משמעותית. ציוריה מתקופה זו מתאפיינים בצבעים כהים ובנושאים פיגורטיביים בתוך חלל אטום.

לאורך שנות השישים התבהרו הצבעים בציורים של סלונים, והשמש הישראלית החלה להשתלט על פלטת הצבעים. הפיגורטיביות הלכה ונעלמה, ופינתה את מקומה למופשט לירי בהשפעת התקופה.

בשנות השבעים והשמונים הפכו המופשטים לבהירים יותר וליותר ואווריריים.

פרסים מרכזים

• פרס דיזנגוף לאמנות, עיריית תל-אביב, 1942
• פרס הרמן שטרוק, עירית חיפה, 1950
• פרס הרמן שטרוק, עירית חיפה, 1955
• פרס עין הוד, 1958
• פרס מלאך, עין הוד, 1959
• פרס המועצה הציבורית לאמנות, חיפה, 1959
• פרס דיזנגוף לאמנות, עיריית תל-אביב, 1962
• מלגת שהייה בקריית האמנים הבינלאומית "הסיטה", פריז, צרפת, 1972
• פרס הנגב, ירוחם, 1983

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות מרכזיות