יחזקאל שטרייכמן, "ללא כותרת", 1988, אקוורל על נייר, 90x75 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

יחזקאל שטרייכמן נולד בקובנה שבליטא הרוסית כבן הבכור למשפחת סוחרי עצים אמידה. בהיותו ילד התחנך בגימנסיה הריאלית העברית בעיר, והיה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר". בשנת 1919 למד ציור אצל הצייר היהודי צאסן (מאסנבלום).‏

שטרייכמן עלה לארץ בשנת 1924, ולמד אמנות ב"בצלאל" ביחד עם תלמידים כאריה ארוך, משה קסטל ואביגדור סטימצקי. בשנת 1926, עם סיום לימודיו, יצא לאירופה וישב שנה בפריז, שם למד אדריכלות במסגרת בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות. בין השנים 1928-1931 נסע שטרייכמן לאיטליה, שם למד באקדמיה לאמנות בפירנצה. בשנת 1931 חזק שטרייכמן לליטא, ובשנת 1936 עלה בשנית לארץ ישראל לאחר שהתחתן בנישואים פיקטיביים כדי לאפשר את כניסתו ארצה.

בארץ התמקם שטרייכמן בתל-אביב, שם פגש את צילה הכהן-וואלק איתה התחתן, ואותה צייר רבות לאורך השנים. בתחילה גרו בני הזוג בדירה ברחוב ז'בוטינסקי, אולם לאחר תקופה של מצוקה כספית החלו לעבור בין דירות שונות, ביניהן ביתו של נחום גוטמן. לפרנסתו עבד שטרייכמן בעבודות מזדמנות שונות כגון סבל בנמל יפו.

שטרייכמן עסק רבות בהוראת ציור, ולימד ציור בבית הספר "העתיד", בבית הספר "בן-יהודה". בין השנים 1941 ל-1943 היה חבר קיבוץ אשדות יעקב, שם לימד אמנות.

בשנת 1943 הצטרף אל צוות המורים של "מכון אבני". בשנת 1945 פתח, ביחד עם הצייר אביגדור סטימצקי, בית ספר פרטי לציור תחת השם "הסטודיה", שפעל עד שנת 1948 (בהמשך הצטרף אל צוות המורים בסטודיו גם מרסל ינקו). בין השנים 1954 ל-1979 חזר שטרייכמן ללמד במסגרת מכון אבני.

בשנת 1948 היה שטרייכמן ממייסדי קבוצת "אופקים חדשים", והציג בכל התערוכות הקבוצתיות של הקבוצה. בשנת 1965 היה בין מקימי קבוצת האמנים "תצפית".

בשנת 1981 קיבל שטרייכמן אזרחות כבוד של העיר תל-אביב, ובשנת 1992 קיבל את התואר נשיא כבוד של אגודת הציירים והפסלים בישראל.

אודות ציוריו

יחזקאל שטרייכמן הוא אחד מאבות "ההפשטה הלירית" בישראל, שחיברה את הציור הישראלי עם המגמות העולמיות ועם אסכולת פריז בפרט.

במהלך שנות השלושים ציייר שטרייכמן בעיקר נושאים מסורתיים, כגון ציורי דיוקן, עירום נשי, תיאורי פנים ומעט תיאורי חוץ. בציורים אלו כבר ניכר החיפוש שלו אחר הפשטה, ומשיכות המכחול בהם עזות ואקספרסיביות, אך מוקד הציור הוא אובייקט פיגורטיבי שניתן לזיהוי. האובייקטים בציוריו נוצרו תוך מריחת כתמי צבע כהים ופחות נשענו על תחימת נושא הציור בקווים. בציוריו מאותה תקופה האובייקטים שטוחים על גבי הבד כחלק מתהליך ההפשטה שאינו נאמן עוד למציאות.

עם הזמן הפכו ציוריו של שטרייכמן ליותר מופשטים, ובמקום אובייקט מרכזי הפכו ציוריו בשנות ה-50 למארג של משטחים וכתמי צבע הממלא את כל שטח הציור, שעליהם עוברים קווים רשומים במכחול או עיפרון. קווים אלו מוסיפים לציור רכיבים פיגורטיביים (עץ או אדם) או רכיבים גאומטריים המזכירים את אלו של בראק ופיקאסו, וכולם יחדיו נשמעים לקומפוזיציה מדודה ומדוייקת.

החל מסוף שנות ה-50 הפכו ציוריו של שטרייכמן למופשטים יותר ויותר, ובשנים אלו ציוריו אינם מחוייבים לאובייקט הציור בצורה או בצבע, אך בכל זאת שומרים על דיאלוג עם הנוף הישראלי. בציוריו הוא לא ניסה לתאר את הטבע, אלא נתן ביטוי לתחושות אותן חש כלפיו ולעולמו הפנימי. עם זאת, מפעם לפעם מופיע גם בתקופה זו דיוקן פיגורטיבי.

על ציוריו אמר שטרייכמן: "הציור צומח מתוך התרבות כמו פרח מתוך אדמה פוריה". על מסחור האמנות שלו הוא אמר: "ברגע שמכרת תמונה ואין לך כסף לקנות אותה חזרה – אתה נעשה עני. אם הייתי עושה תמונות בשביל למכור, היה שטרייכמן אחר, אולי בכלל לא היה שטרייכמן".

פרסים מרכזיים

יחזקאל שטרייכמן זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1944, 1954 ו-1969).

בשנת 1989 היה שטרייכמן חתן פרס ישראל.

סיכום הפרסים:

• פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1944
• פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1954
• פרס רמת גן, 1956
• פרס מועדון מילוא, 1968
• פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1969
• פרס סנדברג, מוזיאון ישראל, 1979
• פרס ההסתדרות, 1986
• פרס ישראל לאמנות, 1989

תערוכות יחיד מרכזיות

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

תערוכות יחיד מרכזיות בחו"ל

תערוכות קבוצתיות מרכזיות בחו"ל