מיכל נאמן, "שפת ארנבת", 1976, טכניקה מעורבת וקולאז’ על קרטון, 25x47 ס”מ מקור: אוסף אורן שץ מקור קודם: האוסף הפרטי של הצייר רפי לביא. תערוכה: האוסף של רפי לביא, משכן לאמנות עין חרוד, מאי 2008.

ביוגרפיה

מיכל נאמן נולדה בקבוצת כנרת. אביה היה היסטוריון שלימד כמורה בתיכון, וגם אימה שימשה כמורה. שני הוריה הגיעו לקיבוץ כשכירים, ולכן הורגש הבדל מעמדות בין המשפחה לבין אנשי הקיבוץ. בשנת 1964 עזבה המשפחה את הקיבוץ, ועברה לגור בעיר לוד.

את לימודי האמנות שלה החלה נאמן בזמן לימודיה בתיכון במסגרת בית הספר לציור של מרגושילסקי. בהמשך נהגה לנסוע באוטובוס מביתה בלוד לתל-אביב בכדי ללמוד ציור באופן פרטי אצל האמן ג'ורג' שמש.

בשנת 1969 החלה נאמן ללמוד אמנות ב"מדרשה לאמנות", שם הושפעה מסגנונו האמנותי של רפי לביא, שמאוחר יותר נודע בשם "דלות החומר". נאמן נכנסה אל הקבוצה הקרובה אל לביא, אותה הוא לימד באופן פרטי במוצאי שבתות.

בשנת 1972 סיימה נאמן לימודי תולדות האמנות וספרות השוואתית באוניברסיטת תל אביב.

בין השנים 1978 ל-1980 קיבלת נאמן מלגה מן הקרן לתרבות אמריקה-ישראל, ונסעה ללמוד במסגרת בית הספר לאמנות חזותית בניו-יורק.

החל משנת 1977 החלה נאמן ללמד במסגרת המדרשה – בית הספר לאמנות, מכללת בית ברל. בשנת 2005 קיבלה תואר פרופסור.

אודות יצירותיה של מיכל נאמן

ביצירותיה של מיכל נאמן מאמצע שנות ה-70 ניתן לראות חיבור באמצעות טכניקת קולאז' בין רכיבים טקסטואליים ודימויים ויזואליים (צילום וציור) מעולמות שונים, כאשר הרכיב הטקסטואלי נותן לדימוי הויזואלי הקשר חדש או מוקצן. עולמות התוכן בציורים כללו מגוון רחב של נושאים, כולל הקשרים מעולם הדת, המגדר, ההיסטוריה ועוד. יצירות אלה דורשות מן הצופה השכלה ומאגר תרבותי מסויים המאפשים לו להבין את ההקשר אליו התייחסה האמנית. סוג זה של צפייה דורש מן המתבונן "לעבוד" בכדי לקלף את השכבות שהונחו אלה על אלה במסגרת העבודה.

החל מתחילת שנות ה-80 החלו העבודות של נאמן להיות גדולות יותר, לעיתים תוך התפזרות על מספר בדים או לוחות עץ המרכיבים את היצירה בשילוב צילומים, ציורים ומילים הבונים את היצירה בצורה מודולארית.

החל מתחילת שנות ה-90 החלה נאמן ליצור עבודות קולאז' המורכבות משכבות על גבי שכבות של חומרים פשוטים, צבעי שמן ומסקינג טייפ על בד, עם דימוי טקסטואלי המתחבר אל עולם תוכן חיצוני, הסוגר את היצירה ונותן לה משמעות. גוף העבודות נקרא "לגיון" על שם קבוצת שדים המופיעה בברית החדשה, שהתמקמו בתוך אדם ורדפו אותו.

דימוי מעניין המופיע בעבודותיה של נאמן החל מסוף שנות ה-70 הוא הארנב והברווז ("ארנווז") – דימוי השאוב מדיוניו הפילוסופיים של לודוויג ויטגנשטיין על תפיסתנו את המציאות, המבוססת על הדעות הקדומות שלנו, ולא על מה שבאמת נמצא לפנינו. האשליה האופטית של דמות הנראית גם כברווז וגם כארנבת (האזניים הזקופות של הארנבת הופכות להיות המקור של הברווז) מאפשרת לצופה לעבור בין פרשנויות שונות של מראה עיניו תוך כדי צפייה באשליה.

פרסים

• מלגת השתלמות בארצות הברית, מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, 1978–1980
• פרס ז'אק וגניה אוחנה לאמן צעיר ישראלי, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל-אביב (יחד עם תמר גטר), 1981
• פרס ג'ורג' וג'נט ג'פין, מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, 1994
• פרס שרת האמנויות לציור ופיסול, 1995
• פרס ישראכרט ומוזיאון תל אביב לאמנות לאמן ישראלי (יחד עם ליליאן קלאפיש), 1998
• פרס מאיר דיזנגוף, עיריית תל אביב, 1998
• פרס סנדברג לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2002
• פרס קרן מנדל ואווה פונדיק לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, 2008
• פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית, 2014

תערוכות יחיד