שמואל חרובי, "חומות עכו", שמן על בד, 64x42 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגפריה

שמואל חרובי נולד בשם שמואל בוקסר בעיירה מיכאלובקה שבאוקראינה. הוא גדל במשפחה מסורתית שעודד אותו לצייר, ולכן בין השנים 1910 ל-1913 הוא יצא ללמוד בבבית ספר תיכון לאמנות באודסה. בתחילה רצו הוריו לשלוח אותו ללמוד ציור בפריז, אך לאחר שצפה בתערוכה של "בצלאל" באודסה, ונפגש עם מנהל בצלאל פרופ' בוריס שץ, החליט לעלות אל ארץ ישראל בכדי ללמוד ב"בצלאל".

חרובי עלה אל ארץ ישראל בשנת 1914, ומייד החל ללמוד בבצלאל. הוא למד כיור פלסטי ורישום פחם. בהמשך למד במחלקה לציור ונוי, וגם התנסה בציור מיניאטורות על שנהב וחרסינה ובריקועי נחושת. באותה תקופה למדה בבצלאל קבוצת תלמידים שבהמשך תשפיע רבות על האמנות הישראלית, כגון מנחם שמי, נחום גוטמן, יוסף לוי ועוד, כשבין מוריהם היו אבל פן, זאב רבן ואהרון שאול שור. אבל פן השפיע על הקבוצה רבות כאשר החדיר בהם את רוח האמנות הצרפתית, והוציא אותם לצייר בטבע, שם התוודעו לאור החזק של השמש הארץ ישראלית.

בשנת 1917, מיד לאחר שסיים את לימודיו בבצלאל, התנדב חרובי אל שורות הצבא הבריטי, ושרת במסגרת הגדוד העברי (גדוד נהגי הפרדות). עם תום מלחמת העולם הראשונה, חזר ב-1918 אל ירושלים, והתמסר לציור. במשך השנים הוא גר עם אשתו וילדיו בשכונת הבוכרים, מרכז עכיר, טלביה ועוד.

חרובי נמנה על מייסדי אגודת הציירים בארץ ישראל, והשתתף בתערוכת מגדל דוד המפורסמת.

בשנים 1923 עד 1927 עבד חרובי בשירות חוקר הצמחים אפרים הראובני והכין עשרות ציורים בוטניים לאנציקלופדיה ”אוצר צמחי ארץ ישראל“. בציורים אלו תאר את הצמחים עד לפרטים הקטנים ביותר. האנציקלופדיה לא יצאה בסופו של דבר אל האור, אך סדרת ציורי האקוורל המרהיבים שצייר חרובי, ובה כ-40 לוחות, נשתמרה היטב ברשות משפחת הראובני.

בשנת 1938 פירסם חרובי שתי חוברות בשמות "היצירה הישובית בעתיד: הצעה ליצירה ישובית לפי שטה חדשה כדרוש לצרכי העם בזמן הזה" ו-"בבטחון הכלל בטחון לפרט: הצעה לסדור השאלות המסובכות של העמים בכלל ובפרט". בחוברות אלה פירט תוכניות ליצירת יישובים בסגנון חדש לקליטת העולים מאירופה ואת הצעתו לפתרון הבעיות הכלל עולמיות. בשנת 1943 הוציא חוברת המשך בשם "אזהרה והצעה לדור: הצעה ליצירה ישובית כמפעל אשר יאפשר הבראת המצב הכלכלי והרוחני של הדור".

בשנת 1949 עבר לגור במושבה הגרמנית בירושלים עד ליום מותו.

אודות ציוריו של שמואל חרובי

חרובי נהג לצייר את נופי ארץ ישראל, צמחיה ופרחיה בליריות ורגישות, מתוך מטרה לשמר ולתעד את נופיה. בעיקר צייר את ירושלים, טבריה, צפת עכו ועתלית, בדרך כלל ללא בני אדם בציוריו. הוא נהג להשתמש בפלטת צבעים הגורמת לנוף להראות כאילו נלקח מתוך חלום, תוך העדפה בולטת לגוונים צהובים-כתומים, במשיכות מכחול עדינות ורגישות. רבים מציוריו של חרובי היו קטנים יחסית, עד כדי מיניאטוריות.

על מטרתו בציוריו אמר חרובי בשנת 1953: "לצייר את ארץ ישראל כפי שדמיינתי אותה מרחוק."

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות מרכזיות