ביוגרפיה

משה מוקדי נולד בשם משה ברנדשטטר בעיירה טארנוב שבגליציה למשפחה יהודית מיוחסת. את השכלתו האמנותית החל כשהיה בן 12, כאשר נשלח על-ידי משפחתו אל ווינה, שם למד אצל לזר קרסטין, ושם במקביל גם למד מוסיקה והשתלם בנגינה בפסנתר. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר מוקדי לעיר ציריך, שם המשיך בלימודי הציור והמוסיקה. בשנת 1920 עלה מוקדי לארץ עם משפחתו, והתיישב בתחילה בתל-אביב, ובהמשך עברה המשפחה לחיפה. לאחר עלייתו לאחר החליט מוקדי לנטוש את עולם המוסיקה, ולהתרכז בעולם האמנות. כשהיה בחיפה פגש את הצייר מנחם שמי (שמיט) שהשפיע רבות על ציוריו בהמשך. בין השנים 1922 ל-1923 הוא חזר לוינה בכדי להמשיך בלימודי הציור באקדמיה לאמנות.

בין השנים 1927 ל-1932 חי ועבד מוקדי בפריז, שם הכיר את הציור הצרפתי מקרוב עד שחזר לארץ. לאחר שחזר לארץ לימד ציור בירושלים בין השנים 1933 ל-1935. בין השנים 1950 ל-1952 מונה מוקדי להיות המנהל הראשון במדור לאמנות במשרד החינוך והתרבות. בשנים 1952 עד 1965 שימוש מוקדי כמנהל הראשון של מכון אבני לציור ופיסול בתל אביב. בין השנים 1934 ל-1958 הרבה מוקדי לעצב תפאורות למחזות שהועלו בארץ, בעיקר בתיאטראות "הבימה", "אוהל" ו"הקאמרי". מוקדי היה ממייסדי כפר האמנים עין הוד, שם גר באופן קבוע משנת 1965 ועד למותו.

אודות יצירתו של משה מוקדי

בתחילת דרכו התרכז מוקדי בעיקר בציור נופי הארץ ואנשיה תוך דגש על פלטת הצבעים המיוחדת שלה.

לאחר שחזר מפריז, השתנה סגנון הציור שלו בהשפעת ציירי אסכולת פריז (ובהשפעת ציוריו של סוטין במיוחד) לאקספרסיוניזם פיגורטיבי קודר המבוסס על עיוות דמויות אדם ונוף, ושימוש בצבעים כהים, סמיכים ומאופקים בכדי להעצים את חוויית הצפייה ביצירה. האנשים בציוריו היו צנומים, עיניהם גדולות ואבודות, והם כאילו הולכים לאיבוד ונטמעים בתוך הרקע.

בתחילת שנות החמישים החלו הצבעים בעבודותיו להתבהר, ותנועות הציור שלו הפכו לחסכוניות ופשוטות יותר על סף ההפשטה, אך הוא לא עבר את הגבול אל המופשט המלא. דמויות האדם המשיכו לאכלס את ציוריו, והן המשך ישיר של הדמויות אותן צייר בתחילת דרכו.

בסוף שנות ה-50 הפכו ציוריו של מוקדי למופשטים יותר ויותר, עד כדי הפשטה מלאה, כשיצירתו מתאפיינת בצבעים קלים ובהירים יותר, תוך שימוש בפחות צבעים ויותר גוונים. בשנים אלה מוקדי התמקד בצורות וכתמים היוצרים קומפוזיציה על הבד, אך מבקריו יטענו כי בשנים אלו איבדו ציוריו את הרגש הפיוטי שאיפיין אותו בתחילת דרכו.

בסוף שנות השישים ובשנות השבעים החל מוקדי להשאיר חלקים חשופים גדולים יותר של לובן הבד סביב לכתמי הצבע.

ד"ר חיים גמזו אמר על משה מוקדי בראשית שנות החמישים: "מוקדי הוא עתה אחד הציירים המעטים בארץ, אשר עליהם אפשר לומר, כי כבר יש להם סגנון אישי".

פרסים מרכזיים

משה מוקדי זכה בפרס דיזינגוף היוקרתי שלוש פעמים (1937, 1942 ו-1950).

מקורות מידע

• גזית, כרך י', 1948' ז'-ח', עמ' 25-32.

ספרות

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות מרכזיות

תערוכות בחו"ל