אהרן אבני נולד ביקטרינוסלב, רוסיה בשם אהרן קמינקוביץ' למשפחה אמידה וציונית נלהבת. אבני החל ללמוד ב-"חדר" ובהמשך למד ב-"ישיבה". את השפה העברית הוא למד בגימנסיה העברית.

בשנת 1922 החל אבני את לימודי האמנות שלו באקדמיה לאמנות במוסקבה. במהלך לימודיו הצטרף אל קבוצת "החבר" (הסתדרות האקדמאים הציונים של מוסקבה) ומאוחר יותר אל "החלוץ", ובשנת 1924 יצא לארץ ישראל במסגרת קבוצה שאותה הוביל אברהם שלונסקי.

בארץ הצטרף מייד אל שורות ארגון "ההגנה" (שם היה פעיל עשרות שנים). הוא סרב לחיות מקצבת אביו, ועבד כפועל בניין פשוט, ובמקביל המשיך בלימודי האמנות שלו במסגרת בצלאל שם למד בין בין השנים 1925 ל-1928, ב-1928, בעקבות מרד שארגן אבני נגד תוכנית ההוראה במוסד (המרד הראשון ב"בצלאל"), החליט לעזוב את המוסד ביחד עם חיים גליקסברג, ועבר לגור בתל-אביב. אבני למד אדריכלות וחשמלאות במסגרת בית הספר הטכני הגבוה "מונטיפיורי", והיה אחד ממייסדי "הבחרות הסוציאליסטית", "הנוער העובד" וה"פועל". בין השנים 1929 ל-1930 הציג אבני במסגרת קבוצת האמנים הצעירים "מסד".

בשנת 1930 נסע אבני לפריז להשתלמות באקדמיה "גראנד שומייר", שם הושפע מאד מן האמנות של אסכולת פריז היהודית. בשנת 1932, לאחר ששב ארצה, החל לעבוד כאדריכל בעיריית יפו, ובהמשך החל ללמד ציור ותולדות האמנות בבית ספר "תיכון חדש" בתל אביב.

בשנת 1936 ייסד את ה"סטודיה", או בשמו המלא "האולפן לציור ופיסול שליד מועצת פועלי תל-אביב", ביחד עם יחזקאל שטרייכמן ומשה שטרנשוס, וניהל אותו עד מותו. אבני לימד ציור ותולדות האמנות של תקופת הרנסאנס והעת החדשה. עם מותו, שונה שמו של המוסד ל"מכון אבני". בשנת 1946 ייסד אבני בתל אביב ביחד עם המחנך הנודע אליהו בייליס גם את המדרשה למורים לציור (שיותר מאוחר פעלה ברמת השרון), שם התכוון ללמד ציור ופדגוגיה אך נפטר זמן קצר לאחר מכן.

אבני נהג לצאת ביחד עם תלמידיו למסעות לימוד ברחבי אירופה. בשנת 1946 יצא לסיור של מספר חודשים עם תלמידיו לאיטליה אליו הצטרפו גם ציונה תג'ר, נחום גוטמן ואריה לרנר. בשנת 1950 יצא לסיור בספרד, פאריז ושווייץ.

אודות עבודתו של אבני

ציוריו של אבני משנות העשרים של המאה ה-20 היו בעיקר ציורי נוף ופורטרטים שצויירו בצבעי מים, בעיקר של החלוצים והפועלים שסבבו אותו. בציורים אלו הוא עשה שימוש בצבעים בהירים ושקופים, שיצרו בהם תחושה חולמנית ולירית. אבני לא נטה אחרי האופנה ששלטה באותה תקופה לצייר את הנושאים "המזרחיים", כלומר את ערביי הארץ וכפריהם.

בשנות השלושים והארבעים השתנה מאד ציורו של אבני בהשפעת ביקורו בצרפת, והוא עבר לצייר בסגנון אקספרסיוניסטי בהשפעת ציירי אסכולת פריז היהודית, וצייר ציורים התאפיינים באפלוליות רבה, במשיכות מכחול אקספסיביות וארוכות במכחול עבה, ובפלטת צבעים כהה מרובת גוונים ותתי-גוונים. האור בציוריו מועט, אך לעיתים מודגש על רקע השימוש הנרחב בגווני חום, כחול כהה וירוק כהה. נושאי הציור נשארו ריאליסטיים, והמשיכו לכלול נופים, תפנימים ופורטרטים בעלי מבע מלנכולי מהורהר. בסוף שנות הארבעים צייר אבני מספר פורטרטים של חיילים ולוחמים על רקע מלחמת העצמאות.

כמה משיאי היצירה של אבני נוצרו בעקבות סיורי הלימוד שלו באירופה בשנות הארבעים, שם צייר את נופי אירופה ברגישות וברוב הבעה.

אולי בשל מותו בטרם עת של אבני, הוא לא הספיק ליצור לעצמו סגנון עצמאי ייחודי ושונה, ולכן עבודותיו נשארו מושפעות מהציור האירופאי עד יומו האחרון.

פרסים מרכזיים

אהרן אבני היה הזוכה הראשון בפרס דיזינגוף היוקרתי. בסך הכל זכה אבני בפרס פעמיים (1937 ו-1948)

סיכום הפרסים:

• פרס ההסתדרות, 1935
• פרס דיזינגוף, עיריית תל-אביב, 1937
• פרס דיזינגוף, עיריית תל-אביב, 1948

תערוכות מרכזיות