קטה אפרים מרכוס, "דייגים בכנרת", גואש על נייר, 43x60 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

קטה אפרים מרכוס נולדה בעיר ברסלאו, כיום ורצלב, אז בשטח גרמניה וכיום בשטח פולין על גדות נהר האודר. משפחתה הייתה משפחה גרמנית ותיקה, תרבותית ומתבוללת, ואביה היה סוחר אמיד. כנערה הצטרפה לתנועת הנוער היהודית ציונית "אגודת המשוטטים – כחול לבן" (Judisher WanderbundBlau-Weiss) שקראה ליצור דמות יהודי חדש, בריא וקרוב אל הטבע.

כבר בגיל צעיר החלה אפרים מרכוס לציר לרשום ולאייר דיוקנאות, אגדות ואפיזודות מחייה. במקביל גם כתבה סיפורים רומנטיים ואגדות. בשנת 1911, עם סיום לימודיה בבית הספר התיכון לבנות של ברסלאו, החלה אפרים-מרכוס בלימודי אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בקרלסרוהה (Karlsruhe) בהדרכתו של האנס תומא (Hans Thoma) שהיה צייר נופים ראליסטי רומנטי, שאפרים מרכוס ביקרה בתערכותו והושפעה מסגנונו עמוקות. בשנת 1912 עברה ללמוד בבית הספר לאמנות בעיר ברסלאו, ובשנת 1913 עברה ללמוד בברלין בהדרכתו של מקס בקמן שהיה מגדולי הציירים האקספרסיוניסטים וקיבל אותה כתלמידה יחידה. בנוסף למדה אצל לוביס קורינת שהיה צייר אימפרסיוניסטי-אקספרסיוניסטי.

בשנת 1917 נישאה למשפטן ד"ר יוסף מרכוס, שהיה ממנהיגי התנועה הציונית בגרמניה וממייסדי תנועת הנוער הציונית "כחול לבן" (Blau-Weiss). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנדב בעלה לצבא הגרמני יחד עם רבים מחברי התנועה. יוסף נפצע בחזית, ושוחרר מהצבא.

בשנת 1920 פגשה בברלין את הציירת קטה קולביץ, ובעצת הצייר אוטו מילר נסעה בשנת 1925 לפריז ללמוד באקדמיה גראנד שומיאר אצל אנדרה לוט שהושפע מהפוביזם והקוביזם. באותה שנה ביקרה אפרים-מרכוס בפעם הראשונה בארץ ישראל, בטקס יסוד האוניברסיטה העברית. בשנת 1928 התקבלה אפרים-מרכוס לאיגוד הציירים הגרמנים. בשנת 1930 התמנה בעלה לתפקיד בכיר במשרד הפנים, והמשפחה עברה לדיסלדורף, שם הצטרפה אפרים מרכוס ל"קבוצת הריין" שדגלה באמנות אקפרסיוניסטית. בשנת 1932 ביקרה אפרים-מרכוס פעם נוספת בארץ ישראל לכבוד פתיחת משחקי המכביה.

בשנת 1933, עם עלייתו של היטלר לשלטון, נמךטה בחיפזון אפרים-מרכוס עם משפחתה לאנגליה, וב-1934 עלתה לארץ ישראל, והחלה להתגורר בירושלים. המעבר לארץ ישראל גרר איתו שבר בחייהם של מרכוס ומשפחתה, שנאלצו להתמודד עם סביבה זרה, שיצרה אצלם חוויה של פליטות והעדר השתייכות. בעלה של מרכוס לא קיבל את העבדה שהובטחה לו בעודו בגרמניה. בכסף אותו הצליחו להביא מאירופה פתחה המשפחה את פנסיון "הר אביב" בבית הכרם, וקטה עבדה בו כמבשלת ומנקה.

בשנת 1943 הקימה סטודיו בעיר העתיקה בירושלים, אך עם התגברות המאורעות נאלצה להתפנות ממנו, והסטודיו נשרף על ידי פורעים ערבים, ואיתו רוב עבודותיה המוקדמות. בשנת 1948, בזמן ההפוגה, פונתה עם משפחתה לרמת גן.

אפרים-מרכוס המשיכה בלימודי האמנות שלה עם משה שטרנשוס, אצלו למדה פיסול.

אודות עבודותיה

ניתן לחלק את ההשפעות על עבודותיה של קטה אפרים מרכוס לשתי תקופות מרכזיות. התקופה הראשונה היא התקופה בה הושפעה מן האמנות האירופאית, והקופה השניה היא התקופה בה יצרה אמנות ישראלית בהשפעת האו, המראות והחוויות אותם ספגה בארץ.

כאשר החלה אפרים מרכוס לצייר כנערה, היו עבודותיה מבוססות בעיקר על גרפיקה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכנסה לציוריה אווירת המלחמה, תוך שילוב דמויות במדים, נשים וילדים. בתקופה זו איירה בסגנון הארט נובו ספרים ולוחות שנה שכללו תיאורי טבע וסצנות תנ"כיות.

החל מאמצע שנות ה-20, בתקופת שהותה בפריז, הוחלפה הכבדות הגרמנית בציוריה בסגנון צבעוני וקליל יותר בהשפעה צרפתית.

עם עלייתה של קטה אפרים מרכוס לארץ, נכנסו לציוריה השפעות של חווית הפליטות אותה חוותה בהגעתה לארץ, והיא הרבתה לצייר נשים וגברים בהם בלטה תחושות הבדידות והעקירה איתן חשה הזדהות רבה. במקביל ציירה ציורי טבע רבים כמנגנון התמודדות עם המציאות החדשה.

לאחר המעבר של אפרים מרכוס לרמת גן החלה לצייר ציורים אופטימיים יותר, בפלטת צבעים בהירה וציור בקווים חופשיים.

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות