הדי קון (1936)
הדי קון היא אמנית ישראלית אימפרסיוניסטית המשלבת ביצירותיה ממדים ריאליסטיים.
הדי נולדה בעיירה הקטנה אלוק (Elok) אשר ליד העיר זאגרב שביגוסלביה, בשם הדי דוידוביץ'. בשנת 1941, כאשר פלשו הנאצים ליגוסלביה, הבריחו אותה הוריה ביחד עם אחיה הגדול לבודפשט שבהונגריה, שם גרו הוריה של אימה. בכל חודש הלך אחד מבני המשפחה אל רשות ההגירה בבודפשט בכדי להחתים ויזת שהייה עבור שני הילדים הקטנים. באחת הפעמים, בשנת 1944, הלכה דודתם של הילדים להחתים את הויזה, אך נתפסה בידי קבוצת חיילים נאציים, שלקחו אותה אל גדת הנהר, ורצחו אותה שם.
בשלב מסויים הועברו הילדים עם הסבא והסבתא אל הגטו, שם חלקו דירת חדר עם 30 איש נוספים. מחלון חדרה יכלה הדי לראות שדה בו נהגו הנאצים להשליך את גופותיהם של אלו שמתו בשל התנאים הקשים. ספירת הגופות הייתה משחק הילדות המרכזי שלה.
עם תום המלחמה, גילתה הדי כי במהלך השואה נרצחו שני הוריה ואחיה הקטן בתאי הגזים באושוויץ.
לאחר סיום מלחמת העולם השניה, החלה קון בלימודי אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בבודפשט, ובשנת 1956 עלתה לארץ.
על יצירותיה של הדי קון
למרות החוויות הקשות אותן חוותה במהלך השואה, לא נתנה הדי לזוועות המלחמה לפגוע בתשוקתה ואהבתה לחיים. הציורים של הדי קון מתאפיינים ברמות צבעוניות יוצאות דופן, במיוחד כאשר היא מציירת פרחים (הנושא החביב עליה, שהוא גם המזוהה ביותר עם יצירתה), אך גם כאשר היא מציירת נופים, טבע דומם או דיוקנאות. המתבונן בציוריה של הדי לא יכול שלא להתרשם משמחת החיים והאופטימיות האין סופית שלה.
ניתן לומר כי האמנות של קון היא פשוטה, ישירה ומלאה באור. על יצירותיה אומרת קון: "יש בי רצון לייפות את המציאות ולכן אני מציירת פרחים – בכל הגוונים והסוגים".
תערוכות מרכזיות
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | אוצר/ת |
---|---|---|---|---|
1959 | בית ציוני אמריקה | תל-אביב | ||
1961 | בית האמנים | תל-אביב | ||
1963 | גלריה כ"ץ | תל-אביב | ||
1964 | בית הבונים החופשיים | תל-אביב | ||
1966 | תמונות אימפרסיוניסטיות-אכספרסיוניסטיות | גלריה 220 | תל-אביב | |
1970 | גלריה רוזנפלד | תל-אביב | ||
1970 | גלריה 220 | תל-אביב | ||
1971 | בית האמנים | ירושלים | ||
1971 | מרכז תרבות רוטשילד | חיפה | ||
1977 | גלריה רוזנפלד | כפר-סבא | ||
1978 | גלריה דניה | חיפה | ||
1979 | גלריה גיל-אור | חיפה | ||
1980 | גלריה ויצמן | באר-שבע | ||
1981 | גלריה MY | חדרה | ||
1982 | גלריה רוזנפלד | תל-אביב | ||
1982 | גלריה MY | ירושלים | ||
1983 | גלריה המרתף | רעננה | ||
1984 | גלריה דוד | חיפה | ||
1985 | גלריה איפנימה | ירושלים | ||
1986 | גלריה המרתף | רעננה | ||
1990 | גלריה פארק | תל-אביב | ||
1995 | גלריה רויאל ביץ' | אילת | ||
1995 | גלריה אנגל | תל-אביב | ||
1996 | גלריה פפרברג | ירושלים | ||
1997 | גלריה אליזבט | רעננה | ||
1999 | גלריה אנגל | תל-אביב | ||
2000 | גלריה פפרברג | ירושלים | ||
2003 | שמואלי | בית נחמיה | ||
2005 | בית התנ"ך | תל-אביב | ||
2007 | בית סוקולוב | תל-אביב | ||
2013 | עם המבט לעתיד | גלריה פירמה | תל אביב | מרים דוד |
תערוכות בחו"ל:
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | מדינה |
---|---|---|---|---|
1956 | האקדמיה לאמנויות | בודפשט | הונגריה | |
1965 | גלריה ג'והן וויבלי | לונדון | אנגליה | |
1967 | מרכז הזיכרון היהודי | סידני | אוסטרליה | |
1968 | גלריה מורי גרינפלד | ניו-יורק | ארצות-הברית | |
1972 | גלריה ישראל | אמסטרדם | הולנד | |
1973 | גלריה לאמנויות | סאן-פרנסיסקו | ארצות-הברית | |
1985 | גלריה אקנין | פריז | צרפת | |
1986 | גלריה ניקול | פריז | צרפת | |
1987 | גלריה זנדר פריי | ברלין | גרמניה | |
1988 | גלריה אמבר | בריסל | בלגיה | |
1988 | גלריה מירומני | פריז | צרפת | |
1989 | גלריה ליליאן דה לוקה | רומא | איטליה | |
1992 | גלריה דניאל פלג | מישיגן | ארצות-הברית | |
1993 | גלריה פרי | ניו-יורק | ארצות הברית | |
1994 | גלריה קונץ | בודפשט | הונגריה | |
1995 | גלריה ברנדה קפקא | טורונטו | ארצות הברית | |
1995 | גלריה הום | בודפשט | הונגריה | |
1996 | קהילת בני ישראל רמסון | ניו-ג'רסי | ארצות הברית | |
1998 | גלריה קווין | ניו-יורק | ארצות הברית | |
1998 | גלריה דניאלה פלג | מישיגן | ארצות הברית | |
2002 | מוזיאון לאמנות | בודפשט | הונגריה | |
2002 | מוזיאון לאמנות | דבראקן | הונגריה |
פרסים מרכזיים
בשנת 2010 זכתה בפרס מפעל חיים מטעם העמותה הבינלאומית לזכויות אדם על תרומתה למטרות חשובות ביניהן ספינת השלום של אייבי נתן.
הדי קון כהשקעה
אולי בשל השימוש הנועז בצבעים, אולי בשל בחירת הנושאים, ואולי בשל כמות היצירות אותן יצרה לאורך השנים, הדי קון לא הצליחה לבנות לעצמה שוק משמעותי. רוב יצירותיה, כולל היצירות בפורמט הגדול ביותר, נמכרות בדרך כלל מתחת ל-1,000 דולר לציור, ובדרך כלל הרבה במאות דולרים בודדות. דווקא היצירות שאינן עוסקות בפרחים מגיעות לעיתים למחירים מעט יותר גבוהים, אך גם כאן לא בצורה משמעותית.
נראה כי רוב אלו שקונים את עבודותיה של קון עושים זאת לצרכים אסתטיים. עם זאת, יתכן כי בעתיד תתברר רכישה של עבודותיה כהחלטה חכמה.
מתי מתקיימת תערוכה נוספת בה הדי נוכחת?