אליהו סיגד, 1952, שמן וגואש על נייר מוצמד לעץ, 28x40 ס"מ מקור: אוסף אורן שץ

ביוגרפיה

אליהו סיגרד נולד בעיר פוניבז' בליטא. את לימודי האמנות שלו החל בשנת 1919 במסגרת האקדמיה לאמנות בריגה, שם סיים לימודי אדריכלות ורישום בשנת 1922.

בשנת 1925, בראשית העליה הרביעית, החליט לעלות לארץ ישראל כחלוץ. לאחר עלייתו התפרנס סיגרד כבנאי וצבעי, וצבע את בנין גימנסיה הרצליה ואת ביתו של אוסישקין. במקביל עסק בצביעת תפאורות להצגות תיאטרון. לאחר מכן התפרנס כאדריכל, אך עד מהרה התוודע אל הסופרים, הציירים ואנשי הבמה של תל-אביב הקטנה, והחל מצייר.

בין השנים 1929 ל-1932 נסע סיגרד ללמוד באקדמיות "קולארוסי" ו-"גראנד שומייר" בפריז. במהלך תקופה זו התקשה סיגרד להתקיים, והגיע למצב בו רעב ממש ללחם.

בשנת 1935, כאשר הוקמה אגודת הציירים והפסלים בארץ ישראל, נבחר סיגרד לוועד הראשון של האגודה, ובהמשך כיהן בוועד כ-20 שנים נוספות.

במסגרת פרויקט הנצחת אמנים בתל אביב נקבעה לוחית זיכרון על ביתו ברחוב סירקין 35.

אודות עבודותיו של אליהו סיגרד

עבודותיו של סיגרד משקפות את הווי ונוף הארץ, את האנשים והסיפורים שמרכיבים את הפסיפס הישראלי. האנשים שסביבו הם הנושא העיקרי של עבודותיו, אך הם כמעט תמיד מוקפים בבתים ובחצרות של תל-אביב, ולעיתים בנופים ובשדות של הארץ. הציורים של סיגרד מעבירים תחושה של "הימים ההם", תקופה תמימה וצנועה יותר.

האדם בציוריו איננו עומד בדרך כלל בפני עצמו, אלא הופך לחלק אורגני מן התמונה כולה, והציור פעמים רבות אינו נותן ביטוי כמעט להבעת הפנים של דמויותיו, אלא לתנועת גופן. הוא לא חשש משימוש בצבעים לוהטים אדומים, צהובים וירוקים, ולכן ציוריו צבעוניים, מלאי חיים וניגודיות חריפה.

אולי משום שסירב לפנות לכיוון האמנות המושגית, שהפכה לזרם המרכזי של האמנות הישראלית, הפך עם השנים סיגרד מאמן מוערך ומרכזי לאמן הנמצא בשולי הזירה האמנותית. עם זאת עבודותיו מתאפיינות בכובד ראש, רצינות ושיקול דעת, תוך שמירה על סגנונו הייחודי, מבלי להיסחף אחרי אופנות אומנותיות שונות.

על ציוריו אמר סיגרד: "אני מחפש את האדם, את האדם בנוף. לפעמים אני מצייר נוף בגלל האדם שבו". עוד אמר סיגרד: "אני משתדל להגיע למיזוג שני הערכים, המופשט והריאליסטי".

פרסים מרכזיים

אליהו סיגרד זכה בפרס דיזנגוף היוקרתי לשנת 1945-1946.

סיכום הפרסים:

• פרס דיזנגוף, עיריית תל-אביב, 1945-1946
• פרס עיריית רמת-גן, 1945
• תערוכת נוף טבריה, פרס ראשון, 1956
• תערוכת העשור למדינה, פרס רמת גן, פרס שני, 1959

תערוכות מרכזיות

תערוכות בחו"ל:

תערוכות קבוצתיות מרכזיות: