אביבית בלס ברנס (1960)
אביבית בלס ברנס היא אמנית ישראלית, שחזרה לארץ לאחר שהות של 20 שנה בפריז.
ביוגרפיה
אביבית בלס-ברנס נולדה לגילה בלס, פרופסור לתולדות האמנות ולשמעון בלס, סופר. בנעוריה למדה בלס-ברנס תאטרון במקביל ללימודי התיכון שלה, בתחילה בסטודיו של אורנה פורת, ולאחר מכן בסטודיו של ניסן נתיב. במקביל הייתה בלס-ברנס פעילה בארגוני שמאל ובמסגרת התנועה הפמיניסטית הישראלית.
את לימודי האמנות שלה החלה אביבית בלס-ברנס בשנת 1980 במסגרת המדרשה לאמנות, שם קיבלה תואר בהוראת אמנות בשנת 1984. עם סיום לימודיה לימדה במוזיאון פתח-תקווה ואצרה תערוכה של אוסף מוזיאון יד לבנים בעיר.
בין השנים 1985 ל-2005 גרה אביבית ויצרה בפריז, שם למדה ליתוגרפיה בבוזאר, ובהמשך השלימה תואר שני באמנות פלסטית באוניברסיטת פריז 8.
כיום גרה אביבית בלס-ברנס בקיבוץ רגבים, ופועלת בסטודיו בתל-אביב. היא מעבירה מעבירה סדנאות אמנות למבוגרים. בשנת 2014 החלה להרצות המכללה האקדמית לחברה ואמנויות בנתניה בנושאי תולדות האמנות, אמנות בחברה, ציור, פיסול ומיצב.
אודות עבודותיה של אביבית בלס ברנס
בלס ברנס יוצרת בדרך כלל סדרות של ציורים הסובבות סביב רעיון מרכזי. סביב הרעיון נוצרים דימויים וטקסטורות, ולעיתים גם טקסטים שמוטבעים בעומק צבע. העבודות של אביבית עשויות שכבות צבע עבות המונחות שכבה אחר שכבה, כאשר השימוש הרב בצבע הלבן ובצבעים בהירים בולט במיוחד. בין שכבות הצבע העבות מופיעים הדימויים שלעיתים הם מופשטים ולעיתים פיגורטיביים. עבודותיה של בלס ברנס עוסקות בנקודות חיבור ומעבר של התלבטות בנושאי זהות ומקום. עבודותיה רוויות ברבדים, סמלים ומסרים המשתלבים בחומרי היצירה ובצבע, הדורשים מן הצופה התעמקות ביצירה מעבר לחוויה החזותית הראשונית.
עבודותיה של בלס ברנס נעשות בדרך כלל תוך שימוש בצבעי שמן ואקריליק בשילוב עם חומרים רבים נוספים, כגון חול, דיו, לכה, נסורת ופיסות עיתון. הפורמטים של היצירות הם בדרך כלל גדולים, והעבודות נבנות על גבי בד או עץ לבוד.
פרסים מרכזיים
- פרס ויצ"ו לאמן צעיר, פריז, 1990
- מענק לאמן מצטיין, המשרד לקליטת עלייה, מחלקה לאמנים וספורטאים, 2005
תערוכות יחיד
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | אוצר/ת התערוכה |
---|---|---|---|---|
1994 | בין לבן ללבן | מוזיאון רמת גן לאמנות | רמת גן | מרים טוביה בונה |
1989 | 1+1 | גלריה ראפ | תל-אביב | איתן הלל |
2006 | תבליט זיכרון – דבק ספרים | גלריה ד.ש. דנון | תל אביב | דליה דנון ואירית לוין |
2010 | שטח מעבר | מוזיאון תל אביב | תל אביב | ורדה שטיינלאוף |
2011 | בשבח הקו | גלריה משרד בתל אביב | תל אביב | רחל סוקמן |
2012 | שונה – שווה (עם ראניה עקל) | גלריה לשלום | גבעת חביבה | אתי עמרם ואסנת בן שלום |
2013 | על השיכחה | גלריה ליטבק | תל אביב | דניאלה טלמור |
2016 | Favorite Works of Art כ-רדי מייד – תערוכה משותפת עם דב אור-נר | בית האמנים | תל-אביב | רבקה בקלש |
תערוכות קבוצתיות מרכזיות
שנה | שם התערוכה | מקום | עיר | אוצר/ת התערוכה |
---|---|---|---|---|
2015 | אולי ביום שני אולי ביום שלישי | מקום לאמנות בקרית המלאכה | תל-אביב | דליה דנון |
2014 | המשותף מיצב | גלריה הסדנה לאמנות | יבנה | טובה אוסמן ורוני ראובן |
2013 | רישומי כתב | מוזיאון וילפריד ישראל לאמנות ולידיעת המזרח | קיבוץ הזורע | שיר מלר-ימגוצ'י |
2011 | זיכרונות שקטים | גלריה משרד בתל אביב | תל אביב | רחל סוקמן |
2009 | לא בהכרח נשי(?) | גלריה פירמידה | חיפה | שירלי משולם |
2016 | תודעה נשית | גלריה בית גבריאל | אתי עמרם | |
2016 | אופק חדש לאופקים חדשים | המשכן לאמנות | עין חרוד | יניב שפירא |
תערוכות בחו"ל
שנה | שם | מקום | עיר | מדינה |
---|---|---|---|---|
1997 | לקרוא קווים | גלריה גראף | פריס | צרפת |
1998 | מאק 2000 | אספאס אייפל-בראנלי | פריס | צרפת |
2002 | הריח של הזיכרון | גלריה White Elephant | פריס | צרפת |
2003 | צליחה | הגלריה של המכון הצרפתי | דרזדן | גרמניה |
2008 | הביאנלה ה-II לאיור | המוזיאון הלאומי | זאגרב | קרואטיה |
השאר תגובה